אור דניאל ואני ירדנו לשבת בסלון מאורגנים ומחכים לדור ובני דודים שלו שיבואו ונלך ביחד למסיבה. אחרי כמה דקות שאור ודניאל מתווכחים בלי הפסקה, נשמעה דפיקה בדלת הבית. "אתה רציני?" שאלתי בהפתעה כשראיתי את דור עומד בכניסה לבית "מה?" הוא שאל מבולבל "ממתי אתה דופק בדלת?" הסברתי את עצמי עדיין מופתעת כי הוא דניאל ואור אף פעם לא דופקים בדלת, הם בדרך כלל אפילו לא מודיעים שהם באים. "חשבתי להיות מנומס לשם שינוי, אל תדאגי לא יקרה שוב" הוא אמר ונכנס לתוך הבית שבעקבותיו ככל הנראה בני הדודים שלו "לילי תכירי, ליאה ואיתי" הוא הציג אותם בפניי ואני חייכתי ולחצתי לשניהם את היד. שניהם היו בלונדינים עם עיניים כחולות ונראו בדיוק אותו הדבר "בואו כנסו, אור ודניאל כבר פה" פניתי לכיוון הסלון כשהם אחריי "אור דניאל, תכירו את ליאה ואיתן" הצגתי אותם והסתכלתי בחשד לראות אם צדקתי בשמות "איתי" הבחור מיד תיקן אותי "כן איתי, מצטערת" התנצלתי שלא זכרתי את השם שלו למרות שדור הציג אותו בפניי ממש שנייה לפני והוא חייך בנימוס להראות שהכל בסדר "היי, נעים מאוד" דניאל לחץ לליאה את היד בחיוך ודור הסתכל עליו במבט מזהיר אז הוא מיד עבר ללחוץ לאיתי את היד "היי" אור אמרה מרחוק ואפילו לא טרחה לקום להגיד להם שלום "טוב אתם מאורגנים? אפשר לזוז?" דור פנה אלינו ואור הנהנה בתגובה "זה מה שאת לובשת?" דור עצר אותי לפני שיצאנו מהבית "מה זה לא יפה?" שאלתי מסתכלת על עצמי מנסה להבין מה לא בסדר "לא משהו..." הוא עיקם פרצוף ואני הסתכלתי עליו בפרצוף עצבני "סתם! את הכי יפה בעולם, סתם מציק לך קצת" הוא ישר הסביר את עצמו לפני שהתחלתי להתעצבן "אידיוט" חייכתי אליו ואמרתי. יצאנו כולנו מהבית שלי לכיוון הבית של אלירן.
"לילי!" שרון ונטלי קראו לי מרחוק ונופפו, ישר הלכתי אליהן במהירות להגיד שלום "הייי" אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותן "איפה דסי?" שאלתי מחפשת בעיניים את הדס "היא אמרה שהיא מתעכבת קצת, בטח כבר תגיע" נטלי הסבירה "אנחנו בדיוק הולכות להביא לשתות רוצה גם?" שרון צעקה לי, מנסה להתגבר על המוזיקה החזקה "אולי עוד מעט... אבל תלכו אני אחפש את אור ואבוא" צעקתי לה בחזרה והן הלכו לכיוון השתייה
"היי ליל" שמעתי קול מוכר מאחוריי והסתובבתי לראות את עדן (האקס שלי) שהספיק כבר להשתכר "מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר סבלנות "אותך" הוא אמר בפרצוף ממזרי "מאוחר מידי בשביל זה" עניתי והסתובבתי ללכת ממנו "אף פעם לא מאוחר מידי, בואי נשלים קצת פערים" הוא תפס את ידי והתקרב אליי "מה קרה השרמוטה שלך עזבה אותך?" העפתי את היד שלו ממני והתרחקתי צעד אחורה "האמת אני עזבתי אותה. הבנתי שאני לא יכול בלעדייך" הוא ניסה שוב להתקרב אליי והפעם יותר קרוב שכבר יכולתי להריח את ריח הוודקה מהפה שלו "עדן תתרחק ממני" אמרתי והרחקתי אותו ממני עם היד "הכל טוב?" דניאל הגיע פתאום והסתכל על עדן עצבני "רק אתה היית חסר לי. עוף מפה אנחנו מדברים" עדן אמר בעצבים והתנדנד מרוב שהיה שיכור "לא שאלתי אותך, שאלתי אותה" דניאל כבר התחיל ממש להתעצבן "עזוב בוא נלך" החזרתי אותו בזרועו ולקחתי אותו משם לפני שירביץ לעדן "מה הסיפור שלו? אל תגידי לי שאת חוזרת אליו" הוא שאל בבהלה "נראה לך?! בחיים לא... סתם החליט לעצבן אותי" הרגעתי אותו מיד "בוא נלך לשבת בחוץ" הצעתי והלכנו לכיוון נטלי ושרון שישבו ליד הבריכה.
"יאיי" נטלי קראה בהתלהבות כשהגעתי וסימנה לי לשבת לידה "אפשר להירגע הגעתי" דניאל חייך בהתנשאות התיישב ליד שרון ושם עליה יד שרון בתגובה חיבקה אותו "ראיתי אותך מדברת עם עדן או שאני מדמיינת?" היא ישר פנתה אליי בשאלה "כן עזבי, סתם אידיוט" אמרתי בביטול כדי שלא ניכנס לנושא הזה "אם כבר מדברים על אידיוט... למה אתה פה?" נטלי הפנתה את מבטה לדניאל ושאלה "נטלי!" הסתכלתי עליה במבט נוזף "זה בסדר לילי. נטלי את יכולה להירגע לא באתי בשבילך" הוא ענה לה ברוגע והיא גלגלה עיניים והתעלמה ממנו "מי אלה שעומדים שם עם אור ודור?" שרון שאלה אותי בזמן שבחנה אותם בעיניה "בני דודים של דור" הסתכלתי לאותו כיוון והסברתי "איך הם?" היא התעניינה "פגשנו אותם מש לפני המסיבה אבל הם נראים ממש אחלה" הסברתי כששתינו באופן מוזר עדיין מסתכלות עליהם מרחוק "כן... היא ממש ממש אחלה" דניאל הצטרף אלינו ובחן את גופה של ליאה מלמטה למעלה "אל תחשוב על זה אפילו" הסטתי את מבטי אליו והזהרתי אותו "מה?" הוא שיחק את עצמו תמים "דור יהרוג אותך" הסברתי לו את המובן מאליו "למה שיהרוג אותי? הוא חבר הוא יפרגן" דניאל אמר בביטחון מופרז "היא בת דודה שלו, ואתה רואה כמה הם קרובים. אתה תפגע בה ואז הוא יהרוג אותך" המשכתי לפרט כי ראיתי שהוא באמת לא יורד מהעניין ובתגובה הוא רק עשה פרצוף מבואס ואני קיוויתי שלא יעשה שטויות.
"ווהו" לפתע דור צעק וקפץ לבריכה ואחריו עוד שני בנים "משוגע מה אתה עושה?" חייכתי וצעקתי לדור כשהתקרב לשפת הבריכה ונשען עליה עם הידיים "נהנה. כדאי לך לנסות" הוא קרץ לי וצלל חזרה למים. "רוצה להיכנס?" דניאל פנה לליאה כשהיא ואיתי נעמדו לידנו "אממ" היא הסתכלה לכיוון המים והתלבטה "נו אל תהיי מעפנה כמו לילי" הא ניסה לשכנע אותה ואני נתתי לו מכה לצלע על כך שקרא לי מעפנה "טוב יאללה" היא מיד השתכנעה ושניהם קפצו למים.
"לילי, נכון?" איתי התיישב לידי ושאל "כן" חייכתי בנימוס "למה אתה לא נכנס למים?" הפניתי את ראשי לכיוון הבריכה ושאלתי "למה את לא נכנסת?" הוא ענה לי בשאלה ואני צחקקתי "אין לי כוח לבלגן, אני מעדיפה שהערב הזה ילך כמה שיותר רגוע" הסברתי את עצמי, למרות שזה היה נשמע הסבר מוגזם ללמה לא להיכנס למים. "מבין אותך, האמת התאים לי ערב רגוע אבל לא היה לי נעים מדור וליאה שרצו לבוא לכאן" הוא הסביר את עצמו גם "לפחות לא רק את מעפנה" הוא הוסיף בציניות על האמרה של דניאל ממקודם ואני צחקתי "הבנות כאן נדלקו עלייך" הסתכלתי לכיוון כמה בנות שבחנו את איתי וחייכתי "לא... סתם מחפשות יחס" הוא הסתכל אליהן לשנייה, החזיר את מבטו אליי וביטל את דבריי בפשטות "כן יש הרבה כאלה כאן לצערי" הסכמתי איתו "את לא" הוא הסתכל עליי בחיוך צדדי ואמר "לא, ממש לא" חייכתי ואמרתי עם לחיים מעט אדומות.
YOU ARE READING
המפקד של אחי
Lãng mạnלילי בחורה בת 17 מאוד מחוברת לאחיה הגדול יונתן בן ה- 20 . החיים שלה רגילים לחלוטין וחוץ מדרמות תיכון משעממות אין שום דבר מיוחד... עד שהיא מכירה את המפקד של אחיה הגדול והעניינים בניהם רק מסתבכים ומסבכים את כל הסובבים אותם.
