התעוררתי בבוקר מרעשים ובעיקר מוזיקה חזקה שהגיעו מכיוון החצר. הסתכלתי לכיוון השעון שהיה מונח על השידה שצמודה למיטה השעה הייתה עשר בבוקר. ואם לא הרעשים מהחצר כנראה שהייתי ישנה עוד לפחות שעתיים. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וירדתי למטה. "יונתן מה זה הרעש הזה?" צעקתי מנסה להתגבר על המוזיקה ומשפשפת את עיניי מנסה להתעורר על עצמי בדרך לחצר. "הערנו אותך?" בחור צעיר עם ארגז בירות ביד עבר לידי ושאל מבלי לחכות לתשובה ואני ניסיתי להבין מי זה. נעמדתי בכניסה לגינה מנסה להבין מה לעזאזל קורה בבית שלי. חבורה ענקית של חברה צעירים הסתובבו בבית שלי, שתו בירה צחקו ונהנו. "יונתן!" תפסתי את אחי כשראיתי אותו לפתע "הייייי אחות" הוא אמר בהתלהבות וחיבק אותי. "מה היי?! מה קורה כאן מי כל אלה?" שאלתי מופתעת "אמרתי לך שהחברה שלי מהמחלקה באים" הוא אמר מחויך ולא מבין מה הבעיה. "כן חשבתי כמה חברה בקטנה לא חשבתי כל הגדוד!" הסברתי בפרצוף נוזף והוא רק חייך. "פיג'מה חמודה" עוד בחור שלא זיהיתי עבר לידי וזרק הערה כשהוא מסתכל על הפיג'מה המביכה שלי. יונתן צחק ואני הייתי עם פרצוף עצבני. "תהיי נחמדה" הוא נתן לי נשיקה על הראש והלך לכיוון החברים שלו.
עליתי לחדר שלי ללבוש בגדים נורמליים ולסדר את עצמי קצת ואז ירדתי חזרה למטה. "לילי!" הסתכלתי סביב לראות מי קורא לי בכזו התלהבות. ואז ראיתי את בן עומד ליד הבריכה בחוץ. בן הוא החבר הכי טוב של יונתן מהצבא והוא היה אצלנו מלא פעמים, כבר נהיה חלק מהמשפחה והוא ואני ממש התחברנו. "בן בן" קראתי בהתלהבות בחזרה וניגשתי לחבק אותו. "רוצה בירה?" הוא הפנה אליי בקבוק סגור ושאל "אסור לה לשתות!" יונתן צעק לבן מפינה עם מבט מזהיר ושנינו צחקנו. "אל תהיה אח מעפן" עוד בחור לא מוכר אמר ליונתן ויונתן נתן גם לו מבט מזהיר. "אני אשמח" אמרתי לבן והוא פתח את הבקבוק והגיש לי. "אני מסכים אחת!" יונתן אמר אחרי שלגמתי מהבירה ואני צחקתי שהוא מסכים אחרי שכבר לקחתי. "בואי נשב איתם שם" בן הפנה את הראש לכיוון קבוצה שישבו יחסית קרוב למנגל כשיונתן כבר התחיל לחמם גחלים ובן ואני הלכנו לכיוונם והתיישבנו. "חברה תכירו, זאת לילי האחות היפה של יוני המכוער שלנו" בן הציג אותי בדרך מוזרה ואני חייכתי במבוכה מחזירה שלום שהם כולם צחקו על המשפט של בן ואמרו שלום בנימוס.
"אתה צריך עזרה?" הלכתי לעמוד ליד יונתן ושאלתי אותו. "לא קטנה, אני מסתדר תודה. איפה חברים שלך, לא באים?" הוא שאל מנפנף על המנגל בניסיון להדליק את הגחלים. "אמרתי להם לבוא בצהריים כי חשבתי שכולם באים בצהריים" הדגשתי שוב את ההפתעה שלי בבוקר. "בסדר את יודעת בשבילנו זה כבר צהריים... יאללה תקראי להם שיבואו. עוד לא התחלתי להכין הם יספיקו" הוא הסביר ואני שלחתי הודעה בקבוצה של אור דניאל דור ושלי. לא רציתי להזמין יותר מידי כי גם ככה יש פה מלא אנשים. "יונתן תה צריך עזרה?" בחור במראה קשוח התקרב אלינו ושאל אותו "רק צריך להתחיל להביא את הבשר" הוא השיב ולפני שהבחור הספיק ללכת הוא המשיך ואמר "אה וחכה רגע, לילי תכירי זה עומרי המפקד שלי, עומרי זאת לילי אחותי" חייכתי בנימוס והוא לחץ לי את היד ברשמיות. "לילי תראי לו איפה המקפיא הגדול" יונתן ביקש בזמן שהוא מנסה להתחמק מהעשן שנכנס לו לעיניים.
התחלתי ללכת לכיוון המקפיא שבמחסן בחוץ ועומרי אחריי. "זה נורמלי שמפקד מבלה עם החיילים שלו?" שאלתי בגיחוך מנסה להיות נחמדה ולפתח שיחה. "כן אנחנו כמעט באותו הגיל" הוא ענה בפשטות ופתח את המקפיא. "אוקיי..." אמרתי חצי בשקט שהבנתי שהבחור לא דברן גדול ועזרתי לו להוציא את הבשר החוצה. "יפה יפה, את עושה מסיבה ולא מזמינה אותי" דניאל בא משום מקום ואמר לי בזמן שהלכתי לכיוון יונתן עם המגשי בשר בידיים. "תאמין לי זאת לא המסיבה שלי. וחוץ מזה שלחתי לכם הודעה בקבוצה שהבנתי שזה יותר מוקדם" הסברתי את עצמי למרות שדניאל אמר את זה לגמרי בציניות. "לא שלחת כלום" הוא הפנה אליי את הטלפון ואני הסתכלתי בטלפון שלי וראיתי שההודעה שלי לא נשלחה אליהם. "אוי שיט. תתקשר לאור ודור תגיד להם לבוא" ביקשתי ממנו והלכתי להבין כלים לאוכל כשראיתי שכלום לא מאורגן.
יונתן התחיל לשים בשר על השולחן למרות שלא הכל היה מוכן, כדי שיתחילו לאכול קצת. "ליליי אמאלה אני גוועת תביאי לי עכ-" אור צעקה ונעצרה ברגע שראתה שיש מלא אנשים לא מוכרים וכולם בשנייה הפנו את המבט אליה בגלל הקולניות המוגזמת שלה. "בואי שבי" תפסתי אותה ביד וכיוונתי אותה לשבת לידי. "וואו לילי מה זה פה" היא שאלה בפרצוף מחויך וממזרי בזמן שהיא מתיישבת. "תרגעי" נתתי לה מבט מזהיר.
אכלנו צחקנו, למדנו להכיר את חבריו של אחי, חלק יותר חלק פחות אבל הם היו ממש אחלה. אחרי שסיימנו לאכול וכולם ישבו מפוצצים עם בירה וחלק עם סיגריה ביחד, אני קמתי לפנות קצת את השולחן. באתי לבקש מאור עזרה וראיתי שהיא מפלרטטת עם איזה שניים מהחיילים אז רק חייכתי כי זה כל כך טיפוסי לה והתחלתי לפנות. שמתי כמה צלחות בכיור ואז שמתי לב שהם השאירו תבנית מלאה בצ'יפס על השיש שהנחתי שהם שכחו אותה פה מקודם. באתי להרים אותה ולשים את הצ'יפס בקערה ובשנייה שהרמתי את התבנית והבנתי שהם לא שכחו ומישהו ממש עכשיו הוציא אותה מהתנור.
"איי!" הפלתי את התבנית חזרה לשיש והחזקתי את ידי הכואבת. "שימי בינתיים מתחת למים" עומרי המפקד של אחי שבא לשים כלים מלוכלכים בכיור ראה שנכוויתי וישר שם את היד שלי מתחת למים קרים זורמים. "קחי שימי על היד" הוא הושיט לי שקית של ירקות קפואים מהמקפיא. הוא פתח את המקרר והוציא אלוורה אחרי כמה שניות של חיפושים. "הנה תביאי זה ירגיע את המקום" הוא לקח את ידי, אני הזזתי את השקית הקפואה והוא מרח את האלוורה על מקום הכוויה. הוא עדיין נשאר קשוח ואני התחלתי לצחוק קצת. "מה מצחיק?" הוא הרים את הראש מלהסתכל על היד שלי ושאל מופתע. בטח חשב שאני משוגעת. "סתם, המהירות שפעלת הצחיקה אותי" הסברתי את הצחוק המוזר שלי שהגיע משום מקום. "הרגל אני משער" הוא ענה וחייך טיפה. סוף סוף הפרצוף שלו קצת השתנה, חשבתי שהתווי פנים שלו לא מסוגלים לזוז. "זהו נראה לי את תשרדי" הוא סגר את האלוורה ואמר "תודה" השבתי בחיוך והוא הנהן וחזר לשבת עם כולם בגינה.
YOU ARE READING
המפקד של אחי
Romanceלילי בחורה בת 17 מאוד מחוברת לאחיה הגדול יונתן בן ה- 20 . החיים שלה רגילים לחלוטין וחוץ מדרמות תיכון משעממות אין שום דבר מיוחד... עד שהיא מכירה את המפקד של אחיה הגדול והעניינים בניהם רק מסתבכים ומסבכים את כל הסובבים אותם.
