המפקד של אחי

פרק 7

"או שיט. אני ממש מצטער! יוני אמר לי להתקלח כאן כי איילון מתקלח במקלחת שלו והוא חשב שאת לא בבית" עומרי מיד התנצל במבוכה ואפילו לא הצליח להסתכל לי בעיניים. כנראה שהייתי יותר מובכת אם הוא לא היה מובך ככה וזה היה כל כך מצחיק. "זה בסדר אני בדיוק סיימתי אתה יכול להיכנס" ניסיתי להרגיע אותו ובאותו זמן התאפקתי לא לצחוק. "תודה" הוא אמר במבוכה ולרגע בהיתי בגופו העירום למחצה. התעוררתי על עצמי חייכתי והלכתי לכיוון הדלת, אבל במקום שהדלת תפתח הידית יצאה מהמקום ואני רק הסתכלתי על היד שלי שהחזיקה את הידית בהלם. "שיט" אמרתי בעצבים מנסה להכניס חזרה את הידית ולפתוח את הדלת "תביאי לי רגע" עומרי הושיט לי את ידו שאביא לו את הידית לנסות לפתוח את הדלת, הושטתי לו את היד והוא התחיל לנסות לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה "טוב אני אקרא ליונתן הוא בטח ישמע" אמרתי באופטימיות "אממ אני לא בטוח... סגרתי את הדלת של החדר גם" הוא העביר יד על עורפו בחוסר נעימות 

"יונתןןן" התעלמתי ממה שעומרי אמר והחלטתי לנסות בכל זאת לקרוא לו כמה פעמים אבל זה לא עזר. כעבור רבע שעה בערך עומרי התייאש ונשען על הקיר מול הדלת "אתה מוכן לעזור לי לנסות לפתוח את הדלת?" התלוננתי בפניו בזמן שאני ממשיכה לנסות עם הידית לפתוח את הדלת "ניסינו. לא עובד" הוא אמר ברגוע "למה אתה כל כך רגוע?" הסתובבתי אליו ושאלתי "אנחנו בבית שלך. בקרוב מישהו יעלה ויפתח את הדלת, תרגעי קצת את יותר מידי לחוצה" הוא המשיך עם האדישות המוגזמת מה שרק גרם לי להתעצבן יותר "העדפתי אותך יותר כשלא דיברת" עניתי בעצבים, הוא בתגובה רק שתק והתעלם מהעצבים שלי. ואז שמענו את דלת החדר שלי נפתחת, עומרי מיד קם ושנינו נצמדו לדלת מנסים לשמוע אם מישהו נכנס לחדר "לילי הכל בסדר?" קולו של אבא שלי נשמע מבעד לדלת המקלחת "כן אבא אני רק עכשיו פשוט נכנסת להתקלח" אמרתי במהירות וישר חסמתי לעומרי את הפה "אוקיי" אבא שלי אמר ומיד הלך וסגר אחריו את דלת החדר. הורדתי את היד מהפה של עומרי ונשמתי לרווחה, "מה את עושה?? למה לא אמרת לו שנתקענו כאן?" הוא שאל לא מבין וקצת התחרפן מההתנהגות הלא מובנת שלי "אם הייתי אומרת לו הוא היה פותח את הדלת ורואה את שנינו כאן שאני במגבת ואתה בלי חולצה, ואני לא חושבת שנספיק להסביר לו לפני שהוא יהרוג אותנו... טוב אותך יותר נכון" הסברתי את ההתנהגות שלי והוא נבהל מכך שאמרתי שאבא שלי היה הורג אותו בסיטואציה כזאת. אבא שלי מאוד מגונן עליי ואין סיכוי שהוא היה מקבל את זה רגוע. "למה שיהרוג אותי?" הוא שאל בטיפשות גמורה שלא הבין למה התכוונתי ומה אבא שלי היה חושב אם הוא היה נכנס "אהה הוא היה חושב שקרה בנינו משהו?" לפני שעניתי לו ירד לו האסימון "בדיוק גאון" אמרתי בציניות ונשענתי על הדלת כשעומרי עומד מולי "אני לא חושב שיש לו מה לדאוג" הוא אמר בגיחון "למה כי בחיים לא תהיה עם מישהו כמוני?" שאלתי פגועה מהמשפט שאמר "לא... כי את בחיים לא תהיי עם מישהו כמוני" הוא התקרב אליי וענה מהר כשקלט שהבנתי משהו אחר, לא עניתי למה שהוא אמר כי הוא היה ממש קרוב אליי ולא הצלחתי לחשוב על משהו להגיד. הסתכלנו אחד על השנייה במשך כמה שניות שהרגישו נצח והתחלתי להרגיש שכל שנייה שעוברת אנחנו מתקרבים אחד לשנייה יותר ויותר, כבר הרגשתי את הנשימות שלו משתלבות עם שלי וברגע הוא התרחק ממני לקח את הידית, אני כמובן זזתי מהדלת והוא ניסה לפתוח אותה אבל לא הצליח "שיט!" הוא התעצבן. אני עמדתי מסתכלת עליו ומנסה להבין מאיפה הגיעו העצבים הפתאומיים האלה. "אתה לא תצליח הידית מהצד השני נפלה" הסברתי ברוגע "שמתי לב" הוא אמר בתוקפנות "אוקיי..." אמרתי בשקט לא רוצה להסעיר אותו יותר. הוא הלך טיפה אחורה וניסה להפיל את הדלת עם גופו "מה אתה עושה אתה תפצע" אמרתי בדאגה והוא כמובן לא הקשיב לי והמשיך לנסות עד שהצליח לפתוח את הדלת שבאופן מפתיע לא נשברה. ברגע שיצאנו מהמקלחת עומרי פשוט יצא מהחדר במהירות מבלי להגיד כלום.