יונגי- תלמיד תיכון וחברו הטוב של ג׳ין.
ג'ימין- אח של ג׳ין ונראה לו שהוא מרגיש משהו ליונגי.
יונגי וג׳ין הולכים במסדרון התיכון. לפתע ג׳ימין פונה מהכיתה ונתקע ביונגי.
"איישש ג׳ימינה.."- טיפה בכעס אמר יונגי.
"איישש יונגי. ס-סליחה"- ג׳ימין מתנצל ומרים את המחברת שנפלה.
"תיזהר בפעם הבאה"- יונגי מסיים את המשפט ושם את ידו על כתפו של ג׳ימין. ג'ימין מסתכל על יונגי ויונגי מוריד את ידיו וממשיך ללכת במסדרון.
"ג׳ימינהההה"- נישמע קולו של ג׳ין שקרא לאחיו הקטן ונופנף לו עם היד מול הפנים. "אהה.. מה?"
"תתעורר, יונגי הלך"
"אייששש עוד פעם אני והמבטים שלי"- ג׳ימין טפס בראשו ונאנח.
"למה שפשוט לא תגיד לו?"- שאל ג׳ין כשידו מונחת את כתפו של ג׳ימין.
"לא יודע. אני פשוט מפחד. לא רוצה להיות עוד הפעם זרוק. אתה יודע מה עברתי."- ג׳ימין הוריד את ראשו.
"אני בטוח שיונגי לא יעשה לך כלום. הוא רק נראה קשוח. בכל מקרה, אם לא תנסה לא תדע."- אמר ג׳ין וליטף את ג׳ימין בשיער.
"ג׳ייייןן איפה נעלמת?!"- איפשהו מהקצה השני של המסדרון נשמע קולו של יונגי.
"טוב אני אלך, בבקשה תכתוב כשתגיע הביתה."- אמר ג׳ין עם חיוך והלך לעבר יונגי. ג'ימין נאנח והלך לכיתה.
* בסוף יום לימודים *
ג'ימין יוצא מבית הספר שם אוזניות מפעיל מוסיקה על מקסימום ומתחיל ללכת לתחנת אוטובוס. ג'ימין כל הדרך חושב על יונגי. הוא בטוח שהוא מרגיש ליונגי משהו אבל הוא מפחד. פעם קודמת שהוא הסכים לעצמו לאהוב, הכל נגמר בלב שבור לג׳ימין, בלילות מלאים בבכי ובדם מחתכים שהוא היה משאיר לעצמו. ג'ימין מהלך לו לאט ברחוב לעבר התחנה ופתאום ידים של מישהו תופסות את כתפיו. ג'ימין קופץ מבהלה ומוריד את האוזניות. הוא מסתובב אחורה ורואה את יונגי.
"י..יונגי ..מ..מה אתה עושה פה?"- ג'ימין טיפה גימגם מבהלה (ואולי מהסיבה שזה יונגי).
"היי ג׳ימינה, התגעגעת?"- שואל יונגי עם גיחוך על פניו.
"איישש הבהלתה אותי, מה אתה עושה פה?"- הלב של ג׳ימין דפק מאוד מאוד מהר. אולי זה מבהלה אבל רוב הסיכויים שזה בגלל יונגי.
"אמרתי שאני לא מרגיש טוב ושיחררו אותי"- ענה יונגי להחליף את הגיחוך לחיוך.
"אבל את לא נראה חולה..(?)"- ג׳ימין בחן את יונגי ואחרי שהחזיק את מבטו לענייו יונגי ענה.
"נכון, פשוט יש לי משהו להראות לך, תבואי איתי?"
ג׳ימין חיכה כמה שניות לפני לתת לו את תשובתו. הוא לא בטוח שזה רעיון טוב, אבל כמו שאמר ג׳ין, אם לא תנסה לא תדע. וגם ג׳ימין רק בעד לבוא אם יונגי במיוחד אם יהיה רק שניהם.
"אממ.. אוקיי"- ענה ג׳ימין כשהוא עדיין לא בטוח בחלטתו. יונגי תופס את ידו של ג׳ימין ומושך אחריו. תוך כדי שהם הולכים יונגי מוציא מפתחות מכיסו וכשנעצר ליד מכונית הוא פותח אותה. יונגי עוזב את ג׳ימין והולך להתיישב בכיסאו. ג׳ימין מסתכל על האוטו ועינייו נוצצות. הוא ראה את האוטו קודם ואילו נסע כמה פעמים אבל כל פעם מפתיע אותו מחדש עד כמה המשפחה של יונגי עשירה. ג׳ימין קיווה שיונגי יפתח לו את הדלת אבל זה לא קרה.
"צריך הזמנה מיוחדת?"- שאל יונגי שכבר יושב ברכב ומגחך.
ג'ימין נאנח והתיישב. כל הדרך הייתה דממה. יונגי הסתכל על הכביש וג׳ימין על רגליו. האווירה הייתה טיפה מתוחה ומביחה. יונגי חונה את הרכב והבחורים יוצאים לכיוון הבית הגדול שלו. הבית המאוד מפואר של יונגי מצד אחד הפחיד את ג׳ימין אבל באותו הזמן גם משך אותו. הוא בטוח שיש בו משהו שהוא צריך לראות. יונגי פותח את הדלת וישר מתחיל ללכת לכיוון המדרגות. ג׳ימין מהר סוגר את הדלת ורץ עם הרגליים הקטנות שלו אחרי יונגי. יונגי נעצר פתאום ליד דלת והסתובב לג׳ימין. ג׳ימין נתקע ביונגי ויונגי תפס אותו והכניס לחיבוק כדי שהוא לא יפול. ג׳ימין התחיל לשמוע את הפעימות לב המהירות של יונגי. פתאום הוא דחף אותו בחזה והוריד את מבטו לרצפה.
"אתה רצת אחרי לאורך כל הבית, מה עכשיו לשירותים תלווה?"- יונגי מפסיק את הדממה המביחה שנוצרה ומילאה אותה בגיחוך שלו. ג׳ימין מסמיק וכשיונגי שם לזה לב הוא מוסיף:
""תחכה לי שם"- יונגי הצביע לכיוון החדר בתחילת המסדרון ונכנס לחדר שעמד ליד. ג׳ימין הלך לחדר שאמר יונגי. ג׳ימין פותח את הדלת ורואה לפניו חדר הקלטות. הוא מתיישב על הספה ליד הדלת ומתחיל להתבונן בחדר. מלא דיסקים תלויים על הקירות שמקשטים את הקירות השחורים-אפורים של החדר. הרבה סוגי גיטרות ופסנטרים שג׳ימין לא מבין בהם והמון מיקרופונים. על המדפים המוני פרסים ומדליות ממשחקי כדורסל. ועל מדף אחד בתוך מסגרת עמדה תמונה של יונגי וג׳ימין. באותו יום ליונגי היה משחק וג׳ין הציע להצטרף עליו ולראות את יונגי משחק. באותו היום ג׳ימין לא עזב את יונגי לשנייה. הוא עשה לו מסאזים וסתם שוחח איתו והרים לו את המצב רוח. ג׳ימין התחיל להיזכר ביום הזה ולא שם לב איך יונגי חזר ונכנס לחדר. ג׳ימין ירד מהשמיים רק כשיונגי קרה לו כבר בפעם החמישית.
"אהה.. היונג קראת לי?"
"ולא פעם אחת"- יונגי גיחך.
"טוב לא משנה, למה בעצם אתה פה, כתבתי שיר ואני רוצה שמישהו יקשיב לו. לא אכפת לך להקשיב?"- יונגי שאל וקם להדליק את המחשב.
"בטח שלא, אני דווקא אשמח לשמוע אותו ראשון"- ענה ג׳ימין וחייך. יונגי פותח כמה קבצים במחשב, אחר כך הולך לוחץ כמה כפתורים מחוון את הרמקולים וסוף סוף מפעיל את השיר. ג׳ימין מתחיל להקשיב לשיר. המנגינה סוחפת אותו והוא עוצם את עינייו ומתחיל להתנדנד במקום. יונגי מסתובב עם הכיסא ורואה את התגובה של ג׳ימין. יונגי מחייך וממשיך להתבונן בו. ג׳ימין מקשיב למוסיקה ולא למילים. וחבל. אחרי כמה רגעים את תשומת ליבו של ג׳ימין מושכים המילים והמשפטים שנוצרים.
YOU ARE READING
BTS
Cerita Pendekטוב אז כאן יהיו השיפים ויקוק, נאמג׳ין, יונמין וסופ) יש 18+ ממש של ממש אז כן✨ העברית שלי לא משהו אבל אני משתדלת))
