טאה הרים את ראשו מכתפו של ג׳ימין וקירב את ידו לעיניו הרטובות וניגב את הדמעות החמימות שליטפו את פניו. ג'ימין נאנח ובעיניו היה ניתן לראות שהוא די מופתע ממה שחברו סיפר לו. הוא הוציא את הטלפון שלו מכיסו ובעדינות, בלי להפוך את המסך כלפי מעלה, שם אותו על הרצפה ביניו לבין טאה.
"מה.. היה לך בראש אחרי הטריקה? מה.. הרגשת?"- לפתע שאל ג'ימין בקול רגוע וחלש. טאה הסתכל על ג'ימין ואחרי כמה רגעים כשדמעותיו חזרו הוא החליט לענות.
"אני.. הייתי מבולבל.. לא האמנתי שזה קורה. הייתי בטוח בו, האמנתי לו... אבל.. כנראה שלא שהייתי צריך. הוא הכאיב לי. מאוד הכאיב. לא ציפיתי ממנו. הוא היה הבן אדם הכי קרוב עלי והכי חשוב לי.. כנראה.. לשעבר. אבל.. אני עדיין אוהב אותו.. וזה מכאיב עוד יותר. הוא לא אוהב אותי, אני בטוח בזה. הוא לא יחזור. הוא השאיר אותי כאן לבד.. לתמיד. אתה ראית באיזה מצב הייתי כשבאת. הייתי שנייה מלמות. אני עדיין מעדיף את הסוף הטראגי ההוא מאשר להמשיך לחיות בלעדיו ועם הכאב הזה. הכאב לא יעבור. אני יודע."- טאה שינה את הטון שלו בזמן שדיבר. פעם הוא הרים אותו ודיבר ממש חזק ובצעקות ואחרי שנייה הוריד לכמעט לחש. רגע אחרי שטאה סיים, ג'ימין משך אותו עליו וחיבק אותו כל כך חזק, ברמה שיכל לשבור לטאה כמה עצמות. טאה פקח את עיניו מתגובתו של חברו ואחרי כמה שניות שמע אותו מנסה לעצור את דמעותיו ואת הנזלת שמתחילה לנזול מהאף שלו. ג'ימין טפס בחולצה של טאה באיזור הגב ומעך אותה בידיו.
"אף פעם.. אף פעם אל תגיד ככה! אתה לא תמות! את לא תשאיר אותי בעולם הזה לבד! טאהטאה אתה חתיכת מפגר אם אתה חושב שאתה תמות בזמן הקרוב, כי אתה לא!! אני לא אתן לך! זאת סתם תקופה קשה בחייך ואני בטוח שג׳אנגקוק לא יכל לעשות איתך את זה.. אני בטוח שיש איזשהם עוד פרטים שאתה לא יודע.. בבקשה.. בבקשה תישבע לי שאתה לא תעשה לעצמך שום דבר! אתה חזק. אתה תעבור את זה.. ואני אהיה איתך, לא משנה מה יקרה.. טאהטאה הכל יהיה בסדר.. הכל יסתדר.. אני מבטיח לך.."- ג'ימין ניסה לדבר דרך דמעותיו שרק עוד ועוד פרצו מעיניו בגלל השיחה הקשה. הדמעות כל שניה קטעו את דבריו והוא הצטרך לקחת כמה רגעים כדי לנשום, כי האוויר נגמר ותוך כדי השיחה הבחור שכח לגמרי שאפשר לנשום מאף.
"אתה.. מה אתה כבר שחכת שהבטחת לקחת אותי לקניון ולקנות לי אוכל טעים.."- ג'ימין ניסה לשנות לפחות טיפה את האווירה בינייהם, ואת האמת דווקא עבד לו. הבחורים התחילו לצחוק בעוד ששניהם עדיין עם עיניים רטובות ועדיין עם האבן בשם "ג׳אנגקוק" על הלב. בראשו של טאה עדיין היו פלאשבקים נוראים מהיום, דמותו ההולכת של ג׳אנגקוק וצליל תריקת הדלת שעדיין נשמע בראשו כהד שלא נפסק. וג'ימין לא הפסיק לחשוב על ג׳אנגקוק מסיבה אחרת, אך גם המחשבות המדאיגות על חברו לא הפסיקו לרוץ בראשו. הבחורים ציחקקו טיפה והדממה מילאה שוב את חלל הבית. טאה ניסה לנקות את מחשבותיו אך ג׳אנגקוק נתקע עמוק עמוק בראשו. גימין לעומתו ניסה להעיף את יונגי מהראש שלו שכל הזמן נדחף לרגע הלא מתאים. הם נורא התגעגעו אחד לשני. ג׳ימין מעיף את יונגי ממחשבותיו ומתחיל יותר לחשוב על המצב בין ג׳אנגקוק לטאה. המחשבות של שני הבחורים התעופפו באותה השנייה כשהטלפון על הרצפה לפתע התחיל לרעוד. מבטיהם של הבחורים ישר נפל על החפץ ההפוך ואחרי כמה רגעים טאה הרים את מבטו לג׳ימין שלקח את הטלפון ליד והקליד למישהו. טאה הסתכל על חברו במבט מלא תקווה ומחכה לתשובה שלו ורק אחרי כמה רגעים נשמעה תשובתו.
"זה יונגי"- אמר ג׳ימין ופניו של טאה איבדו כל תקווה ועכשיו הוא וידא שהכל נגמר. רק שפניו של ג׳ימין לא ממש היו נכונות לרגע. אם זה יונגי אז למה הוא לחוץ? למה נראה כאילו הוא מחכה לתשובה של מישהו ששותק ולא עונה לו? טאה לא יודע ובנתיים רק מה שמעניין אותו זה מה הוא עושה עם כל הבעיות שלו.
YOU ARE READING
BTS
Short Storyטוב אז כאן יהיו השיפים ויקוק, נאמג׳ין, יונמין וסופ) יש 18+ ממש של ממש אז כן✨ העברית שלי לא משהו אבל אני משתדלת))
