"אין לי את המפתח למנעול" אמרה אנה "אני מצטערת."
דיוויד חש שנשימתו נעשית מהירה יותר. הוא חייב לשמור על קור רוחו.
"יש לך אולי אפשרות לשבור את המנעול?" הוא שאל, ואז עברה מחשבה בראשו "אני זוכר רובוט תחזוקה עם יד מתכת. הוא פה? את שולטת עליו?"
"כמובן דיוויד. אני אביא אותו".
הוא הקשיב אבל לא שמע דבר. המיכל היה אטום לגמרי. לבסוף הוא ראה צל מתרומם וחש זעזוע חזק כאשר הרובוט הכה במנעול.
"זה לא הצליח" דווחה אנה, "המנעול לא נשבר".
"נסי חזק יותר" חרק דיוויד "אין ברירה אחרת. רק תשתדלי לא להרוג אותי בדרך".
"ניסיתי כבר את עוצמת המכה החזקה ביותר שהרובוט מסוגל לו, ואינני חשה בעייפות המתכת. גם המיכל לא נפגע. אינני חושבת שמכות נוספות יעזרו, דיוויד" אמרה אנה בקולה השליו.
הוא חש שהאוויר נגמר לו, כל גופו התמלא עקצוצים.
"אני חייב לצאת מפה" הוא צעק "תוציאי אותי מפה!"
"אתה נושם מהר מידי" ציינה אנה "הגוף שלך עדיין חלש מאוד. כדאי שתנוח קצת".
הוא חש בדקירה קטנה והכרתו הסתחררה. הדבר האחרון שזכר הייתה תחושתה של מדליה מתכתית שנחה על חזהו.
