Styles Bakery-Larry

7

🥐

הארי הגיש ללקוחה את ההזמנה שלה וחייך בנחמדות, היא חייכה חזרה והלכה משם, נותנת לו לחזור אל המגזין-הלא מעניין בשום צורה- שהיה מונח על השיש מאחורי הדלפק,

כשפעמון הדלת צלצל בידיוק ב15:34 ידע שסוף סוף לואי בא,
הוא הרים את ראשו במהירות, רואה את גופו הקטן מתקדם אל הדלפק,

״היי הארי״ לואי מלמל,

״היי, איך אתה מרגיש?״ שאל הארי, נשען עם ידו על הדלפק, מביט ביצירת מופת הביישנית שעמדה מולו

״אני בסדר, אני עכשיו הולך אל אמא שלי, אממ תוכל להכין מאפה חמאה אחד בבקשה ?״ לואי שאל, מוציא מהכיס מטבע,

״רק אחד ?״ הארי השיב מבולבל,

״לאמא שלי, אין לי תאבון כל כך״ לואי אמר בחיוך עצוב קטן,

הארי הנהן במבט לא מוסבר והלך למטבח, חוזר לאחר כמה דקות עם שקית, וכוס תה

״לפחות תשתה משהו, קח, אני מקווה שאימך תיהיה בסדר״ אמר הארי בחיוך חושף גומות, מושיט ללואי את השקית וכוס תה,

לואי הנהן, בלי יותר מידיי דיבורים מיותרים הביט להארי את הכסף, יצא מהאפיה,
מתקדם אל בית החולים.

״תסתכל לאן אתה הולך פריק !״ קול חזק צעק כשלואי נהדף לאחורה,

״א-אני מצטער לא ראיתי אותך״ לואי מלמל מנער את ידו מהתה החם, פאק

״טיפש״ מלמל הבחור גורם ללואי להשפיל את ראשו

הוא הסתכל על עצמו לאחר שהבחור המפחיד הלך,
שרוול חולצתו מלא בתה חם,

״שיט״ היא מלמל, מושיט את ידו לשקית, כי בדרך כלל הארי שם עם המאפה מגבונים לאם התלכלכת,

הוא הרגיש נייר כלשהו בשקית, מבטו הפך למבולבל, הוא זרק את הקבלה במאפיה,

מוזר

הוא הוציא את הדף,

ליבו קפץ ופיו נפער,

הוא הרגיש פרפרים בביטנו התחתונה,

״אני לא מאמין״ מלמל כשמביט בצ׳ק שבידו,

הוא הרגיש את ליבו מפרפר,

הארי

-