🥐
הגענו לביתו,
ביתו לא היה גדול מידיי, אך לא קטן מידיי, דלת המכונית נפתחה ולואי ראה את הארי מולו, מושיט לו יד,
הוא סובב את מבטו מהר אל המקום של הנהג,
איך הוא הספיק לצאת כל כך מהר ?
הם התקדמו אל הבית, ריח של אדמה רטובה וגשם איפפו את אפם,
הריח האהוב על לואי בחורף,
הם עלו את המדרגות הנחוצות, והארי הוציא את המפתח מכיסו ופתח את הדלת,
הארי נכנס מדליק את אורות הבית החשוך, ולואי נכנס אחריו,
הבית היה נראה מעוצב כל כך יפה, הכל היה במקום הנכון, בצבע הנכון- שחור,
״בוא המטבח בכיוון הזה״ אמר הארי, משלב את ידו בידו של לואי,
ליבו של לואי הפסיק לעבוד ועיקצוצים הופיעו בידו,
״הרגשת את זה ?״ פלט מהתדהמה של הזרמים שעוברים בו כשהארי נוגע בו,
הארי חייך, כי הוא ללא ספק הרגיש את זה, והוא אהב שהוא משפיע כך על לואי, כמו שלואי משפיע אליו באותה המידה,
״כן לאב, הגוף שלך מגיב לי״ אמר כשהם נכנסו למטבח, לואי האדים ונשך את שפתו, זה הביך אותו,
״אוקיי, אני מכין פסטה, עם רוטב עגבניות, זה בסדר אתה אוהב ?״ שאל הארי, לואי נכנס אחריו,
״זה מצויין״ אמר בחיוך,
״נהדר, אתה מכין סלט, אמר הארי בזמן שהוציא את הדברים הנחוצים לפסטה,
הוא הוציא ללואי עגבניה אחת ומלפפון ופלפל, שוטף אותם ומניח ללואי על השיש, מוציא סכין חדה,
״קח״ אמר כשהגיש ללואי את הסכין, מסתובב ומתחיל בעבודתו,
לואי התחיל לחתוך את הסלט, קודם את המלפפון, כי בזה הוא הכי טוב,
״אז לואי, איך נייל בלימודים ?״ שאל הארי על אחיו הקטן,
״אממ, אני איתו רק בכיתת מתמטיקה, והוא לרוב ישן,״ לואי אמר, מצחקק בשקט,
״הילד הזה״ מלמל הארי בחיוך, מיואש מאחיו,
לאחר 40 דקות, האוכל היה מוכן, פסטה ברוטב עגבניות וסלט, הם ישבו בשולחן, דיברו, על הכל,
״הארי הפסטה טעימה כל כך !״ לואי אמר לפעם השביעית הערב, והארי חייך לו כתשובה
במשך כחצי שעה הם ישבו ואכלו, צחקו, ויקדו כל הארי על זה שיש לו חתולה,
״אתה גר כאן לבד ?״ לואי פתאום שאל,
״כן, אני עברתי דירה כשפתחתי את המאפיה, אמא שלי גרה עם כולם כמה בתים מפה,״ הסביר הארי, מסתכל על לואי,
״כמה אחים יש לך ?״ לואי המשיך לאשול בהתעניינות,
״4, אני הכי גדול, אחר כך יש את ג׳מה היא בת 19, נייל בגיל שלך בן 17, והתאומים מקס והארווי שהם בני שנה, הם לא ממזמן חגגו,״ אמר הארי, מחייך על זה שלואי מקשיב לו, וכמובן מסתכל כל שפתיו שזזות ומתחככות בשניה בחולמניות,
הארי ציחקק, לואי פשוט מקסים.
-
שקט אני יודעת שלהארי אין אחים תאומים אבל למי אכפת ?
תגיבו את דעתכם אנשים
YOU ARE READING
Styles Bakery-Larry
Short Story-גמור- כל יום לואי היה בא באותה שעה למאפיה לקנות מאפה שוקולד לו ומאפה חמאה לאימו (ואולי לפגוש את המוכר שלא הפסיק להחמיא לו) סיפור קצר