הגנו לפרקים האחרונים של הסיפור :(
לפני שמשיך אותו יש לי שאלה חשובה
להתחיל סיפור חדש (היה רפ לזה בווצאפ) או עיתון פתיחת שבוע?
ועכשיו לסיפור :)
ביום שך המסע קמתי מהר ולבשתי את הבגדים הרגילים שלי.
חולצת מחנה, המעיל שלי, ג'ינס ישן שכבר היה גרוע בכמה מקומות ונעלתי לבד את הנעליים שלי.
סידרתי את השיער שלי מהר והלכתי לסאט בשביל לבדוק אם הוא מוכן.
סאט לבש חולצת מחנה שגדולה עליו ב2 מידות והוא מקופלת בצורה שווה ונקיה, מכנס שחור ונעל נעלי ריצה של נייקי.
"אתה מוכן?" שאלתי אותו למרות שידעתי אח התשובה. הוא לא ענה לי, רק הסתכל עלי במבט חושש ואז הסתכל על הספרים שהיו לו על המיטה "בוא רורי." הוא לאחר דקה ונתן לי לשבת לידו לאחר כמה דקות שפשוט ישבתי על המיטה וראיתי אותו מסדר את התיק שלו למסע יצאנו לראות אם הופ מוכן.
כשהגענו ראינו את הביתן שלו חשוך לגמרי והופ ישן ליד הדלת עם תיק קטן וקרוע "אחם הופ" סאט אמר והתחיל לנער אותו טיפה בשביל שהוא התעורר. הופ התעורר בעצבים "אני ער אני ער." הוא אמר וניקה את עייניו מקורי השיינה שהיו בעיניו, הוא הסתכל על בגדיו המלוכלכים והמסריחים משמן וזעה ואז משך בכתפיו "הולכים לאכול?" הוא שאל וסטא הינהן להסכמה
בארוחת הבוקר הכל היה רגיל, חצויים אכלו להם, שתו להם כוס שתיה חמה ודיברו עם שאר החצויים על לילה שעבר או מה שלא הספיקו להגיד אחד לשני יום לפני.
אכלתי טוסט אבוקדו, ביצת עין ושתיתי מיץ תפוזים סחוט בחוסר רצון. לידי ישב סאט שאכל ציריוס בכוח ולידו הופ שפשוט שיחק עם הפרוסה שלו.
אחרי שאכלנו הלכנו להגיד לחיירון שלום לפני שאנחנו מתחילים ללכת למסע. "לקחתם את הכל?" חיירון שאל והופ ענה "לפי מה שנראה לי יש לנו כח מה שאנחנו צריכים ואפילו יותר." חיירון הינהן "בהצלחה." הוא אמר והתחלנו ללכת לכיוון בחוץ "לאיפה נלך?" שאלתי "נלך למערב." סאט אמר ותירגם לאנגלית בשביל הופ "אוקי!" הופ אמר והתחיל ללכת לכיוון מערב כשאנחנו אחריו.
הופ הלך ממש מהר אבל עדיין יכולתי לעקוב אחריו ולמרות שסאט היה ממש לצידי תמיד בדקתי שהוא נשאר שם, לא יכולתי להיות בלעדיו, הכל היה ממש מפחיד ומשונה 'למה הכל כל כך מוזר' חשבתי לעצמי ואז נזכרתי שעבר המון שנים וגם זה לא הארץ שנולדתי בה "אני מפחד." אמרתי לסאט והוא החזיק את ידי "הכל בסדר, אני והופ פה לשמור עליך." הוא אמר וחייך אלי שעייניו נתקעלו בעייני העצובות "אני גם עייף" הוספתי לדברי.
הופ וסאט החליפו בניהם כמה מילים ואז המשכנו ללכת ישר משהו כמו שעה שעתיים ואז עצרנו בגינת משחקים קטנה בקצה הרחוב בשביל לישתות מים וקצת לינשום אוויר.
הסתכלתי על הנדנדה הגדולה בצבע כחול שהייתה במרחק 20 צעדים ממני וחשבתי לעצמי 'אני לא יכול לשחק אני במשימה של גדולים.' סאט נגע בכתפי ואמר "אתה יכול ללכת לשחק עד שנילך." כאילו הוא קרא את המחשבות שלי "אתה משוגע?" הופ אמר בזמן שרצתי לנדנדה "למה נתת לו ללכת? אנחנו מתוך בגללו!" הוא התעצבן ואז סאט אמר "הכל בסדר זה רק ל2 דקות." הופ לא הקשיבו לו וצעק "יש לי חיים! אני לא רוצה למות בגלל ילד קטן שרוצה לשחק בגן שעשועים מסכן!"
בזמן שהם רבים אני קצת שיחקתי ואז חזרתי אליהם, לא רציתי לעקב אותם במיוחד אחרי שהופ הפך לעגבניה מרוב עצבים "יופי אפשר להמשיך." הופ קם מהר והתחיל ללכת כשאני וסאט אחריו "נהנת?" סאט שאל אותי "כן, קצת" שיחקתי באצבעות שלי "נעצור בעוד מקום כיף בהמשך." הוא ליטף לי את השיער "אבא שלי גר במרחק של רכבת מפה, אפשר ללכת אליו" הוא הציע להופ והופ ענה "רעיון טוב!"
שלושתנו הלכנו לנו לרכבת ואתם לא מאמינים מה ראינו שם! או יותר נכון מי? כל זה היה בפרק הבא :)
מזכיר למי שרצה רפ שהוא נפתח היום :)
ולא לשכוח לענות על השאלה ששאלתי לפני הסיפור 3\>
המשך יום נעים לכל היפים והיפות שלי
YOU ARE READING
עיתון האולימפוס
Aléatoireכאן נשלח כל יום שישי ולפעמים ראשון את העיתון של המחנצ.פ וכל מה שקשור לאלים 📚 אתם מוזמנים לקרוא ולשתף את העיתון שלנו
