גיבורי האולימפוס: האחות האבודה

פרק 2

נ.מ. ג'ייסון
אחרי האספה ה... בלתי צפויה, הלכתי לביתן שלי, מלווה בפייפר שנראה שנרגעה מעט לאחר ה... התפרצות שלה מקודם.
היא הביטה בי במבט מרחם מעט.
נמנעתי מלהביט בעיניה.
"היי... אתה תהיה בסדר, כן?"
"כן... כן, בטח. אני רק צריך זמן... לעכל את הדברים." עניתי בטשטוש.
עיניה קדחו בי חורים, אבל אז מבטה התרכך, והיא נישקה אותי בעדינות על הלחי, איחלה לי לילה טוב והתרחקה לכיוון הביתן שלה.
עמדתי שם עוד לפחות שלוש דקות שלמות כשנזכרתי לצעוק אחריה 'לילה טוב' בקול חלוש ומטושטש ופניתי גם אני לכיוון הביתן שלי, גופי פועל כמו באוטומטי.

כשנכנסתי לביתן זאוס זרקתי את עצמי על המיטה המבולגנת עוד מהבוקר בלי להחליף בגדים אפילו, ובין רגע שקעתי בשינה עמוקה.
טוב, אם לחלום חלומות על נערה מסתורית שיכולה להיות אחותי האבודה נחשב שינה עמוקה.

************

ישבתי על גג של בניין ישן, בגובה של בערך שישה עשר מטרים מעל הקרקע, מתחתי אלפי אנשים מתרוצצים, וקולות סואנים של מכוניות נוסעות ואוטובוסים מגיעים לאוזניי.
הירח המלא זרח באוויר הלילה הקריר, ורעש האנשים השותים קפה ומשוחחים בנחת נראה טיבעי כל כך, כמו ציוץ של ציפורים בבוקר.
מכיוון שאף אחד לא הגיב לעובדה שנער מוזר פתאום הופיע מהשמיים והתיישב על גג של בניין בלי שום מטרה, הסקתי שאני בתוך חלום.
נפלא.

הפניתי את מבטי הצידה, בוחן ביתר תשומת לב את הנערה שישבה לידי.
היה לה שיער שחור כעורב שעבר מעט את כתפיה, עור שזוף ועם זאת לא יותר מידי, כאילו בדיוק המושלם של הגוון שגרם לעורה להיראות שזוף ובהיר באותו הזמן, ועיניים ירוקות עמוקות, שנצנוץ של כחול היה בתוכן, ושיווה להן מראה של קרח מנופץ.
היא הייתה יפהפייה, אבל במן דרך מסוכנת כזאת.
כאילו היא יכולה לפתות גבר ולהרוג אותו באותה השנייה אם תרצה.
היא לבשה ג'ינס ארוך שחור צמוד, גופיה שחורה שישבה מושלם על עורה השזוף, חשפה מעט את ביטנה, והבליטה את קימורי גופה באופן מושלם, וז'קט עור שחור.
נעליה היו מגפי עור שחורים פשוטים אך יפים עם עקב קטן שנראה יותר מועיל מאשר מפריע, ועל ידה השמאלית הייתה טבעת בודדה, כסופה, עם אבן ספיר כחולה במרכזה, מוחזקת בידי פיתולי כסף שנראו כמו ענפים המנסים לפלוש לתוך האבן עצמה.

לא יכולתי לראות את פניה בשלמותם, אך נדמה היה שהיא צופה על המתרחש למטה במין ריחוק כזה, כאילו לא באמת אכפת לה מכל זה.
פתאום אחד מהבחורים שעברו למטה, שנראה שלא היה פיקח באותו רגע, הרים את ראשו, הניף לעברה בקבוק בירה שתויי למחצה וצעק לעברה: "היי, גרייס!"
נשימתי נעתקה, אף על פי שהייתי שרוי בתוך חלום.
"רוצה קצת? את נראית כאילו את זקוקה לאיזה משקה טוב, את מבינה מה אני אומר?"
החברים שלו צחקו אתו בשכרות כשהוא הסתכל עליה במין לגלוג מטושטש.
הרגשתי כאילו אני רוצה לבוא לשם בעצמי ולהרביץ לו כל כך חזק עד שההבעה הדוחה הזאת תרד מפניו, אבל לא יכולתי לעשות דבר.
ובכל מקרה, נראה היה שהבחורה מצליחה לטפל בעניין בעצמה במומחיות רבה יותר משאני הייתי מצליח לעשות.
"מה קרה ברנדון, האישה זרקה אותך שוב? מה זה, הפעם השלישית השבוע." צעקה עליו בחזרה במין שלווה מלגלגת ופוצעת, שנראה הייתה כאילו היא המומחיות שלה.
הבחורים למטה השתתקו.
היה לה מבטא בריטי מודגש, אבל לא יותר מידי, שרק גרם לה להיראות מושכת יותר ומסוכנת יותר בעת ובעונה אחת.
"אוי, בן אדם מסכן שכמותך." קולה נעשה מלא בוז ושעשוע.
"אבל אל תדאג, אני בטוחה ששבוע הבא יהיה יותר טוב! מי יודע, אולי היא אפילו תיתן לך לשתות מהקערה של הכלב הפעם ולא רק של החתול."
החברים של אותו הבחור, ברנדון, כך מסתבר, שרקו בהפתעה משועשעת, זרקו עלבונות לעבר חברם והריעו לבחורה, שהתחלתי להבין שהיא מסוכנת בהרבה ממה שחשבתי.
היא הביטה מטה עליהם בשעשוע גלויי, וגיחכה כאשר ברנדון ניסה למשוך את האש אליה בשנית, ונחל אכזבה קשה.
"נתראה בפעם הבאה, בנים!" צעקה לעברם, הצדיעה במין זלזול לעגני שכבר למדתי לזהות אצלה כקבוע, ונעלמה מעיניהם.
קמתי ממקום מושבי על קצה הגג והלכתי אחריה על קורות הגג הרעוע, עוקב אחר מסלולה בדייקנות ומנסה להבין לאן מועדות פניה.
כשהיא הגיעה לקצה הגג, איפה שלא היה אפשר עוד ללכת או בכלל לעמוד, הסתובבתי אחורה בציפייה שהיא תעשה כמוני, אבל כשראיתי שהיא לא פעלה כך הסתובבתי בחזרה, ועיני כמעט יצאו מחוריהן.
הבחורה עמדה על קצה הגג, ובאדישות גמורה הושיטה את רגליה קדימה וקפצה, בלי שום דאגה לעובדה שנפילה מגובה כזה לבטון של המדרכה הקשה כנראה תהרוג אותה או לפחות תפצע אותה קשות.
מיהרתי אחריה בנשימה עצורה, וכשהורדתי את מבטי מטה אל המדרכה המטונפת, הופתעתי לראות אותה בריאה ושלמה, נוחתת על רגליה בקלילות של טורף וממשיכה בדרכה כאילו דבר לא קרה.
במחשבה שאין לי מה להפסיד, קפצתי אחריה וליבי הדופק במהירות נרגע מעט כשראיתי שנחתי גם אני בקלילות, וגופי לא נפגע (כנראה תודות לעובדה שאני בתוך חלום) כלל.
מיהרתי אחריה, בוחן אותה, מנסה לקלף את מה שיש מתחת לפני השטח.
היא המשיכה ללכת במסלול שהיה נראה שהיא עברה כבר אלפי פעמים לפחות, כמו הפעולה של הקפיצה והמסלול על הגג.
היא הביטה לצדדים, כמו כדי לוודא שאיש לא עוקב אחריה, למרות שבמלוא הכנות, אני לא חושב שמישהו היה מעז, עם המוניטין שנראה שהשיגה לעצמה במקום הזה.