נ.מ. ג'ייסון
הטיסה עברה חלק יחסית.
חיסלנו איזה גורגונה רצחנית אחת או שתיים, מינוטאור אחד עם בעיות עיכול, וכמה נחשי-ענק רעילים שאני לא חושב שראיתי לפני.
אחרי שיצאנו משדה התעופה של ניו אורלינס, תפסנו מונית והסכמנו בינינו שנמצא איזה מלון דרכים להישאר בו עד שנמצא מקום להתחיל לחפש בו.
"זה ממש פה, בהמשך הרחוב. אנ'לא יכול להמשיך יותר מפה. שיהיה לכם בהצלחה, ילדים." אמר לי נהג המונית, לפני שהודנו לו בפעם החמישית, והוא סובב את האוטו, נופף לנו לשלום ונעלם מעבר לפינה.
עמדנו שם כולנו עוד דקה לפני שנזכרנו להתחיל לזוז.
"קדימה, הוא אמר מעבר לרחוב." האיצה בנו פייפר.
"רגע, חכו שנייה." אמרה אנבת' ונעמדה מקדימה כדי לחסום לנו את המעבר.
"מה עכשיו?" התלונן ליאו בגלגול עיניים.
אנבת' ירתה בו מבט רושף והוא התכווץ.
"סליחה." מלמל בקול קטנטן.
פייפר גיחכה.
"היי, זה לא אשמתי שהיא מפחידה!" התגונן ליאו בקול נעלב.
פייפר גלגלה את עיניה.
"אני יודעת שהיא מפחידה. אבל זה בכל זאת מצחיק." אמרה.
אנבת' הרימה את גבותיה לאוויר.
"לא נכון!" מחה ליאו בקול. "אם זה היה קורה לך-"
"אז אני לא הייתי מגיבה ככה, זה בטוח." העירה פייפר בעוקצניות.
עכשיו היה תורו של ליאו לגלגל עיניים.
"כן, בטח. אני לא מאמין ש-"
"היי, כולם! תשתקו כבר!" צעק פתאום קול בחוזקה.
כולנו השתתקנו ופנינו להביט בפרסי, שנראה היה קצר-רוח באופן בלתי-רגיל.
"פשוט... תשתקו לשנייה." מלמל בשנית בקול מיואש שלא הצלחתי לפענח.
"פרסי...?" שאלה הייזל בעדינות.
אנבת' כחכחה בגרונה והחזירה את תשומת-הלב אליה.
היא נתנה מבט קטן בפרסי השותק לפני שהמשיכה.
"בכל מקרה, התכוונתי להגיד שזה לא הגיוני שכולנו ניכנס עכשיו לתוך המלון ההוא. אנחנו צריכים להתחלק לכמה קבוצות תפקידים. ככה הכל יהיה יותר קל ומהיר."
הנהנו בהסכמה.
"אוקיי. אנחנו שמונה, אז זה צריך להיות פשוט. אנחנו צריכים שלושה מתנדבים שילכו לברר עוד על הבחורה ההיא ועל המקום אליו היא הלכה. השניים האחרים צריכים להישאר במלון, למצוא לנו דרך להיכנס אליו ולקנות לנו אספקה. השלושה האחרונים יכולים לנסות להסתובב באזור, לבדוק שאין פה מפלצות שאורבות לנו או שזו לא מלכודת." סיימה אנבת'.
היא סקרה בעיניה את כולנו.
שתיקה, ואז אני פתחתי את פי.
"טוב, מכיוון שזו יכולה להיות אחותי האבודה, אני מניח שאני הולך." בדקתי אם יש איזו התנגדות.
לא הייתה.
"מה עם תאליה? היא לא רצתה לבוא?" שאלה הייזל.
"היא רצתה, כמובן, אבל יש חובות בלהיות הסגנית של ארטמיס והמנהיגה של הציידות." השיבה אנבת' בקצרה.
הנהנתי.
"אז... מי בא עם ג'ייסון?" שאל ניקו.
"אני יכול ללכת לבד-" התחלתי, אבל לא היה טעם.
"כן, בטח. אני באה גם." התערבה פייפר בקול שלא יכולתי לסרב לו, למרות שניסיתי.
ולא, זה לא היה בגלל דיבור ההקסמה.
זה היה בגלל שכזאת היא פייפר.
"פייפ-" ניסיתי. "שלא תחשוב על זה אפילו. אני באה, וזה סופי." הזהירה אותי פייפר ושילבה את ידיה כמו מתגרה בי לסרב.
נאנחתי.
"ברור שאת באה." מלמלתי, והיא נתנה בי מבט מרוצה.
אנבת' הרימה גבה.
"טוב... אני מודה שדיבור ההקסמה שלך יעזור לנו, פייפ, אבל אני חושבת שיהיה עדיף אם תלכי לנסות להכניס אותנו למלון עצמו. זה יהיה קל יותר עם דיבור ההקסמה שלך, את יודעת." שידלה אותה אנבת'.
"אה, כן? ומי בדיוק יעזור לג'ייסון לברר על המקום ההוא?" דרשה פייפר.
"אני יכולה לעזור. עם הערפול וזה." הציעה הייזל בהרמת יד.
פייפר הסתכלה בה ארוכות לפני שנאנחה והסכימה.
"אז, מי-"
"אני אבוא איתך!" התנדב ליאו וחייך חיוך קונדסי ומרושע שלמדתי לזהות בתור סימן אזהרה.
"אוי, נפלא." נאנחה פייפר בציניות ומשכה איתה את ליאו אחריה להמשך הרחוב.
"טוב, אני אבוא עם ג'ייסון והייזל, מכיוון שכולכם פשוט טיפשים מידי לפעמים כדי לשים לב לדברים חשובים." אמרה אנבת' עם חיוך קטן והטתה את ראשה.
פרסי נתן לה מבט ארוך.
"אז אני אלך עם פרנק וניקו להסתובב בעיירה. נדווח לכם אם נראה משהו חשוד." אמר, עיניו עדיין מקובעות על אנבת'.
נראה היה שהם מנהלים שיחה בעזרת מבטים.
לבסוף היא הנהנה לעברו ומשכה את הייזל ואותי אחריה בכיוון השני.
נראה שלאנשים פה באזור יש מנהג למשוך אחד את השני, כאילו, כל הזמן.
YOU ARE READING
גיבורי האולימפוס: האחות האבודה
Fantasy*פאנפיק גיבורי האולימפוס* כשג'ייסון חולם חלום מוזר אודות אחותו האבודה והמסתורית, הוא מבין שהשנה שלו לא הולכת להיות שלווה כפי שקיווה שתהיה. כשסכנה איומה שוררת על ראשיהם, יוצאים שמונת הגיבורים המפורסמים אל מסע נוסף, אך הפעם - למציאת אוקטביה גרייס, האח...
