שלנו || our

~פרק 5~

נקודת מבט סהר

התנשקנו תפסתי לה במותניים וקירבתי אותה אליי, אחרי כמה דקות הפסקנו כי נגמר לנו האוויר.
ראינו סרט בחדר שלי ונרדמו מחובקים.

נקודת מבט היילי

הערב של אתמול היה הערב הכי טוב שהיה לי, אני וסהר זוג אני חושבת. ראינו סרט משעמם ונרדמנו ביחד.
פתאום שמעתי רעש של דלת נפרצת, התעוררתי מייד וראיתי מלא אנשים בחדר של סהר ומכוונים אליו אקדחים.
נבהלתי לא ידעתי מה לעשות, הבחנתי שזה השומרים של אבא שלי אבל מה הם עושים כאן? ולמה הם אם פאקינג אקדחים מכוונים אליו?
רצו לי מלא שאלות בראש ומלא מחשבות ובעיקר לחץ.
התעוררתי שנייה לחיים ואני רואה את סהר מוחזק על ידי אחד מהשומרים, התחלתי לצרוח ״תעזבו אותו!״ צרחתי, הם לא הקשיבו ״תעזבו אותו מייד! אחרת אני אפטר אותכם! אתם יודעים שאני מסוגלת.״ הפכתי לקרירה ולמפחידה, אני לא אוהבת את הצד הזה שלי אבל אני חייבת אותו בגלל אבא שלי.
הם אחרי שנייה עזבו אותו, לעזאזל למה זה ככ מסובך.
רצתי וחיבקתי אותו ״אתה בסדר סהר?״ שאלתי בדאגה, והוא פשוט העיף אותי.
״עופי לי מהבית!״ סהר צרח עליי, הסתכלתי עליו מבולבלת לא הבנתי מה עובר עליו? ״סהר הכל טוב?״ שאלתי לחוצה עוד שנייה בוכה מולו.
״מה לא היה מובן בלעוף לי מהבית?!״ הוא צרח אליי אפילו יותר, הדמעות לא איחרו להגיד ופשוט יצאתי מהבית שלו בריצה.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לליז, בכיתי כל הדרך.
דפקתי לליז בדלת בוכה והיא פתחה לי את הדלת עייפה, ״היילי מה קרה?!?״ היא קלטה שאני בוכה והכניסה אותי לבית.
עלינו לחדר שלה ולא הפסקתי לבכות, היא חיבקה וליטפה אותי ״היילי מה קרה נסיכה שלי?״ שאלה אותי.
לא ידעתי מה לענות לה כי לא סיפרתי לה על סהר, אני מפחדת שהיא תכעס וגם היא תעיף אותי אבל זה לא יהיה טוב שאני אסתיר ממנה.
נרגעתי קצת וניגבתי את הדמעות, נשמתי עמוקות והתחלתי לדבר.
״טוב ליז סליחה באמת שבאתי לפה ככה מוקדם והערתי אותך אבל אני חייבת לספר לך״ התחלתי, ״נכון הברמן? אז אחרי שהלכת הביתה עוד שנייה נאנסתי והוא הציל אותי והתאהבתי בו באותו רגע.״ עצרתי כדי לנשום שוב.
״אז מסתבר שהוא גם מאוהב בי והצלתי אותו ממוות ונסענו לבית שלי לראות סרט. ואז התנשקנו ונרדמנו.״ ליז הסתכלה עליי בהלם אבל היא הבינה שיש לי עוד אז נתנה לי להמשיך, ״ואתמול בערב נפגשנו אצלו ודיברנו על הנשיקה והתנשקנו שוב והפכנו אני חושבת לזוג. ואז השומרים של אבא שלי איכשהו הגיעו לבית שלו והחזיקו אותו והוא פשוט העיף אותי מהבית שלו״ ופרצתי בבכי שוב וליז חיבקה אותי.
״היילי יפה שלי למה לא סיפרת לי על הכל לפני? אל תבכי עליו בבקשה״ היא אמרה לי, ״ליז פחדתי שתתרחקי כי את גם אהבת אותו ולא ידעתי איך תגיבי סליחה״ עניתי לה.
״אני לא אכעס את החברה הכי טובה שלי אל תדאגי הכל יסתדר אני בטוחה.״ היא אמרה והתחבקנו.
הלכנו לישון במיטה שלה כיביתי את הטלפון לפני שנרדמנו לא רוצה עוד בעיות.