הקו הפתוח

חלק 5: פעמון

עברו יומיים ושש שעות מאז שהחתול השחור עזב את טיול הכיתה שלו והשתנה בשביל להילחם באובליביו.

יומיים, חמש שעות וארבעים דקות מאז שהחיפושית התאהבה בחתול השחור (ככה הוא חשב וקיווה).

יומיים, חמש שעות ועשרים דקות מאז שהיא ברחה ממנו, טוענת שהכל היה בסדר.

הוא הקשיב לה כשירדה במדרגות הבניין ולמרות שהוא חיכה ולא עקב אחריה, הוא היה נואש לדעת מי היא הייתה.

החיפושית לא הופיעה לסיור באותו הלילה ובלילה אחרי ובמקום היא השאירה לו פתק במקום הקבוע שלהם על מגדל אייפל. בלי נבלי-על ביומיים האחרונים, החתול השחור כבר השתגע מגעגוע אליה. מה זה אומר? היא הייתה עצבנית עליו? היא הייתה חולת אהבה? או שהוא קרא בכלל לא נכון את כל המצב והיא עדיין לא הרגישה כלפיו שום דבר מעבר לחברות?

"אז, פלאג," החתול אמר. להיות החתול השחור היה הזמן הכי אהוב עליו בשביל לנהל שיחות עם הקוואמי שלו, בגלל שזו הייתה פעם שהוא לא יכול היה להשיב. החתול השחור הלך על כל גג הנוטרדאם, עובר ממגדל שעון אחד לאחר. "מה אתה חושב? היא התאהבה בי סוף סוף? כדאי שאנסה לפלרטט יותר? או שזה יעצבן אותה וכדאי לי לתת לה קצת מקום?"

אחד מהחסרונות של השיחות כשהוא בחליפה היה שפלאג לא יכול היה לענות לו, למרות שבפעם הזאת החתול השחור כבר ידע מה הוא היה אומר: את אותו הדבר שהוא המשיך להגיד במשך היומיים האחרונים. "תפסיק להתלונן לגבי זה ופשוט תשאל אותה."

לא היה סיכוי שזה היה קורה. מה הוא היה אומר? "היי, חיפושית, פיתחת רגשות של אהבה כלפיי לאחרונה?" כן, לא תודה. היא תכחיש את זה וזה יהיה פוגע, לא משנה אם זה היה נכון או לא. היא מעולם לא הרגישה בנוח לשתף פרטים אישיים ככה.

הוא נאנח והתיישב על קצה השביל, רגליו חובטות במעקה האבנים. זה היה די חם יחסית לתחילת אוקטובר, למרות שהוא ידע שלא ייקח זמן עד שזה ישתנה. נראה שהחורף בפריז מנסה לתפוס אותו לא מוכן.

הוא הגיע מוקדם לסיור, כרגיל. לא היה פתק הפעם, אבל הוא לא קיווה כל כך לראות אותה הלילה, אז הוא אמר לעצמו שזו הייתה דאגה לפעם אחרת והוא צריך להתרכז בלעזור לעיר במקום להרשים את החיפושית, למרות שאולי הוא צריך לנסות להיות רגיש ותומך כלפיה שוב, מאחר ונראה שזה עבד ממש טוב בזמן שנלחמו באובליביו. ועל מה הוא היה צריך לחשוב? הו, כן. על הסיור. לא על החיפושית שלו.

זיפ שקט של יו-יו ונחיתה רכה היו מספיקים לגרום לחתול השחור לדלג בהתרגשות. "את כאן!"

"אני כאן," היא אמרה, מחייכת אליו. "תודה שחיפית עליי, חתלתול. היו לי כמה, אה, דברים אישיים לטפל בהם."

היא נראתה כל כך שמחה, כל כך רגועה, כל כך... כרגיל. שום דבר לא השתנה. זו הייתה התשובה שלו, בדיוק שם. שום דבר לחלוטין לא השתנה ביניהם.