רוח סתווית קלה עברה בפארק, מרשרשת עלים, גורמת לאדוות להופיע במזרקה. ינשוף נשף איפשהו מאחורי הספסל עליו ישבו שני הגיבורים. שניהם קפצו בבהלה מהרעש, הכישוף של השיחה שלהם נשבר. כבר כמה זמן הם ישבו שם? החתול השחור פיהק והחיפושית צפתה בעניין כשאפו נע. הוא תמיד נראה כל כך חמוד? היא שמה לב לזה רק עכשיו?
"אז מה השעה?" הוא שאל.
"אה..." החיפושית במהרה גיששה בשביל לפתוח את היו-יו שלה ואז מצמצה כשראתה שהשעה הייתה 1:45 בלילה. "אתה חייב להתעורר מוקדם מחר בשביל בית הספר, נכון?" איך הם נשארו מאוחר עד כדי כך? הם לא עשו את זה עד עכשיו.
"כן."
"אז אתה בטח לא רוצה לדעת."
"הוגן." החתול השחור נעמד והתמתח, הזנב שלו התנדנד מעט באוויר והשרירים בגבו נמתחו. הוא עצר לפתע, מרגיש את העיניים שלה בודקות אותו והוא הסתובב אליה. "אוהבת את מה שאת רואה?"
"כן," היא אמרה, נעמדת.
החתול השחור נחנק.
"אתה שוב שמח."
פניו הפכו לאדומות ברגע שהסתכל על ציפורניו. "אני אקח את זה," הוא גמגם.
הוא היה שקט במשך כמה שניות, עד שהיא חשבה שאולי היא אמרה משהו לא בסדר, אבל ברגע שהיא התכוונה להתנצל, ראשו התרומם.
"תודה," הוא אמר. "תודה שנשארת איתי ובמשך הרבה זמן. אני לא יודע אם התכוונת לעשות את זה." המילים יצאו מפיו במהרה. "ותודה שעודדת אותי ואפילו רק על שרצית לעודד אותי. אני מעריך את זה. את מדהימה. אני באמת אוהב לבלות איתך."
החיפושית הייתה יכולה להרגיש חום עולה מליבה אל פניה. כשהוא סיים, היא הסמיקה. למה?! הוא אמר דברים כאלה קודם. למה הוא גרם לה להסמיק?
בחשכה, היא קיוותה שהוא לא ישים לב. היא חשבה להסתובב, לעזוב במהרה, להסתיר את פניה, אבל העיניים שלו היו כל כך בהירות באור הירח שהן כמעט זהרו והיא לא הייתה יכולה להסתכל הצידה. וכשחיוך התחיל להופיע על פניו, היא ידעה שהיא נתפסה.
"את גם ממש יפה."
"וואו, לא יפה," היא אמרה, לוקחת צעד אחורה. "וכבר התחלתי לחשוב שאהבת אותי בזכות האישיות שלי." הפעם, היא הסתובבה בשביל להסתיר את הסומק. להירגע, היא אמרה לעצמה ברגע שהיא קפצה על שביל אבנים שנמצא מסביב למזרקה. הוא פשוט פלרטטן כמו תמיד. אין סיבה להתרגש מזה.
למרות שהיא כן התרגשה מזה.
"תני לי לנסח מחדש," הוא אמר, הולך לצידה. "החיוך שלך נוצץ כמעט כמו השנינות שלך. העיניים שלך הן הכי יפות שאי פעם ראיתי, אבל הן חיוורות בהשוואה לנשמה הנדיבה שלך."
"אתה מתאמן על אלה לפני, או שאתה ממציא אותם על המקום?"
"הו, אני ממציא אותם על הנקודה." הוא נגע בנקודה שחורה בצד בטנה, בדיוק איפה שהייתה רגישה לדגדוגים. היא התכווצה וכמעט איבדה את שיווי המשקל שלה, אבל ברגע שהיא כמעט נפלה למים, החתול השחור תפס את ידה ומשך אותה לכיוונו. ליבה פעם בחוזקה ברגע שגמגמה 'תודה'.
YOU ARE READING
הקו הפתוח
Fantasía"אולי, החתול השחור הודה ברגע שאובליביו שוב פגע בו, אולי זו הייתה אשמתו. רק קצת. אבל להגנתו, החיפושית הייתה חזקה מאוד היום וזה היה פשוט קשה להתנגד בפניה." סוף אחר לפרק אובליביו, בו היא מעולם לא גילתה על הזהות שלו, אבל זכרה מה זה להתאהב בו ואיך היא לא...
