בבוקר למחרת, מרינט עשתה טעות ושרבטה זוג אוזני חתול במחברת שלה בזמן שחיכתה שהשיעור יתחיל. אבל היא הייתה צריכה להסתיר אותן טוב יותר.
"אז איך החתול השחור בזמן האחרון?" אליה שאלה, מחליקה קרוב יותר למרינט בספסל עליו ישבו.
"אני לא יודעת, אליה. את זו שעוקבת אחריו ואחרי החיפושית כל הזמן. לא אני צריכה לשאול אותך?"
"אבל אני לא זו שממש מאוהבת בו."
"מממ." מרינט התכופפה לכיוון המחברת שלה והמשיכה לשרבט, מנסה להתעלם מחברתה.
אליה החליקה קרוב יותר, עד שמתניהן נפגשו. "אני לא שומעת הכחשה," היא שרה.
"רק בגלל שאת לא תאמיני לה בכל מקרה." למה לבזבז אנרגיה? ברגע שאוזני החתול הושלמו, היא עברה לשרבט אף חתול קטן ושפמפם מעליו. החתול השחור הולך להתרגש מאוד הלילה! היא וידאה שכל הפרטים מוכנים בשביל להפתיע אותו. היא לא הייתה יכולה לראות את התגובה שלו! אה... את המבט השמח על פניו. לא שהיא לא הייתה יכולה לחכות לראות את הפנים שלו. יודעים מה? היא הולכת להפסיק לחשוב עכשיו.
אליה חבטה בעדינות בכתפה, מנסה למשוך את תשומת הלב שלה. כשמרינט המשיכה להתעלם ממנה, היא ניסתה דרך אחרת. "מה אתה חושב, אדריאן?"
"על מה?" אדריאן הפסיק לדבר עם נינו והסתובב לעברה. עיניו פקוחות לרווחה, עם חיוך על פניו, הוא הסתכל עליהן, מסתכל על אחת ואז על השנייה שוב ושוב.
"החתול השחור והאחות שלי כאן." היא כרכה זרוע סביב לכתפיה של מרינט. "אתה לא חושב שהם יהיו חמודים ביחד?"
מרינט נענעה את ראשה בשלילה.
"למה לא?" אדריאן אמר. "היא מדהימה, הוא מדהים."
זה שפל חדש, אליה.
"אני לא יודעת," מרינט אמרה, אצבעותיה נוקשות בעדינות על סנטרה. "אני לא חושבת שאני אוכל לסבול את הריח."
"את ה... ריח?" אדריאן שאל, נשען על המשענת של הספסל עליו הוא יושב. "למה את-"
"כן," היא המשיכה, "בגלל הריח המיאו-דהים."
אדריאן מצמץ ואז צחק. "גם יש לכם חוש הומור משותף." הוא נראה משועשע מהבדיחה וקופצני יותר משהיא רגילה לראות אותו.
מרינט צחקקה. "כ-לא. לא, אני פשוט..." שמעה מספיק בדיחות חתולים רעות שהן פשוט יצאו בחוסר שליטה? חשבה היום הרבה על החתול השחור? מה לא היה בסדר איתה? אבל גברת מנדלייב נכנסה לכיתה ומרינט נמנעה מלסיים את המשפט שלה.
"לאן כל הגמגום הלך?" אליה לחשה ברגע שגבה של המורה היה מופנה כלפיהן.
מרינט התכופפה יותר אל המחברת שלה, מעמידה פנים שהיא מתרכזת יתר על המידה בשיעור. באמת לאן הגמגום שלה הלך? היא הצליחה לדבר מבלי לגמגם במשך כל השיחה. וסיפרה לו בדיחת חתולים?! היא לחצה את העיפרון יותר מדי חזק על הנייר וגרמה לחור להיווצר.
YOU ARE READING
הקו הפתוח
Fantasy"אולי, החתול השחור הודה ברגע שאובליביו שוב פגע בו, אולי זו הייתה אשמתו. רק קצת. אבל להגנתו, החיפושית הייתה חזקה מאוד היום וזה היה פשוט קשה להתנגד בפניה." סוף אחר לפרק אובליביו, בו היא מעולם לא גילתה על הזהות שלו, אבל זכרה מה זה להתאהב בו ואיך היא לא...
