sign of the time - l.s

sign of the time - 13

שלוםםםם

מה שלומכן ?

אני פשוט לא מפסיקה לשמוע את השיר של הארי. אני התמכרתי.

מטרות; הצבעות: 10. תגובת: 20

נעבור לפרק:)

____

"אני מתגעגע אליו זאין.." לואי לחש ויבב, מחבק את הדובי שהארי זכה בשבילו באיזה מקום.

רק שבוע עבר באותו הזמן, ולואי לא יכל להתמודד עם הכאבים. הוא סבל, והוא ניסה לשלוח הודעות להארי, אך הארי מעולם לא ענה. הוא תיאר לעצמו שחסם אותו.

הוא רצה לחזור אל הארי, אך הוא פחד. והוא ידע שהארי צריך אותו עכשיו, והוא פאקינג שנא את עצמו שהוא באמת עזב אותו הפעם.

אבל מה הוא יכל לעשות ? הארי באמת העיף אותו משם, פיזית. הארי פגע בו, רוב הזמן הוא פגע בו. ולואי תמיד מצא דרך לסלוח לו.
אבל הוא לא יכל יותר. הוא פשוט לא יכל.

עד עכשיו הוא נשאר בגלל הרגעים הטובים, ובגלל שהוא באמת לא היה מסוגל לעזוב את הארי. גם אם הייתה לו האפשרות הוא לא היה עוזב. גם אם היו מציעים לו מליון דולר בשביל שיעזוב, הוא לא היה עושה זאת.

הוא היה מאוהב, בכל ליבו. זאת הייתה אהבת נעורים, אבל משהו בו אמר לו שזאת לא סתם אהבת נעורים, ושהיא לא תשאר רק אהבת נעורים, היא תיסחף איתו לעורך השנים.

אבל כרגע, הוא באמת חשב שזה נגמר. אין יותר הארי. אין יותר האז. אין יותר חיבוקים וכרבולים כשה רע לו. אין יותר לנשק את מצחו של הארי בסתר כשהוא נרדם. אין יותר לשחק בשערו המתולתל. אין. פשוט אין.

"אני יודע לו, אני יודע." לואי שמע את זאין מחזיר לו מהצד השני של הטלפון. "אבל אתה חייב להבין שזה היה חייב להיגמר."

"אתה חושב שאני לא יודע ?" לואי שאל, שבור. "אתה חושב שלא ידעתי שהארי פאקינג משתגע וזה עלול לפגוע בי ? אני ידעתי את זה זאין ! אני פאקינג ידעתי ! אבל אני לא יכול שלא להסתכל גם על הצד שלו !"

"לואי, המרחק הזה הוא משהו ששניכם זקוקים לו."

"המרחק הזה הורג אותי." לואי אמר בכאב. "זה מרסק את הלב שלי ומקשה עליי לנשום.
אני צריך אותו, זאין. אני צריך אותו בשביל לחיות." לואי בכה.