בלוג של החיים ה(לא כלכך) מושלמים שלי

מאחורי כל סיפור עומד אדם

זה פרק שכבר רציתי לכתוב תקופה ארוכה, ואף פעם לא מצאתי את הרגע המתאים.
היום זה 'יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיב',
וזה יום לעלות מחדש את כל אותם האנשים האהובים שהלכו בעודם נושאים את אמונתם לארץ.

היה לי חשוב לשתף את הסיפור על "שלומית קריגמן" שאולי בהמשך גם תבינו שהכרתם אותו, או שגם תזדהו עימו כי הוא בעצם מתחיל מהמקום הזה.

אני נכנסתי לווטפאד לראשונה בערך ב2105, הייתי אז בחטיבת הביניים.
אני זוכרת שבתקופה הזו היו כלכך הרבה ספרים, בעלי תוכן ומגוון עצום, הפעילות הייתה הרבה יותר גועשת, וכך גם חברי לכיתה היו שותפים איתי למקום הזה. עד היום אני זוכרת הרבה ספרים שקראתי בתקופה הזו ודי נחקקו לי בזיכרון. ובין אותם הספרים היה ספר אחד שהתאהבתי בו תוך שנייה וקראו לו "איגיון".

השנים עברו והזנחתי את הפלטפורמה. התגייסתי וכבר שכחתי את החוויה של העולם הקסום הזה. וככה עם השנים המשכתי לרוץ אחר משהו שאני לא סגורה מה, אולי למצוא את עצמי, להשתפר, לגלות עולם....
והנה הגיעה הקורונה כפי שכולנו מכירים ונכנסו לסגר די ארוך. והסגר הזה עצר בת אחת את המרוץ שלי, ודי מהר מצאתי את עצמי מביטה אחורה וחוזרת על העקבות שלי.
והנה חזרתי שוב לווטפאד, קמתי לתחייה, ונזכרתי מחדש עד כמה אהבתי את זה. את ההנאה שלי לכתוב, לדבר עם אנשים השותפים לאותו הרגש, ולקרוא את מה שלאחרים יש לומר.
בין כל ההיזכרון הזו נזכרתי די מהר בעוד ועוד ספרים שקראתי בעבר ומאוד אהבתי. גיליתי כמה שעדיין פעילים כאן, כאלה שגם לקחו שלב קדימה והוציאו לאור את היצירות שלהם, וכאלה שכבר נעלמו אך הספר שלהם עדיין כאן. אך בין כל זה היה לי ספר אחד חסר, ספר שזכרתי את העלילה שלו אך לא את השם.
אז התחלתי לחפש...
התחלתי לעבור בין כל המייליים הישנים עם ההתראות על ספרים שעקבתי או על אנשים שהגיבו בתגובה שלי. די חזרתי הרבה אחורה... 2019, 2016... שקעתי חזק.
ואז בין כל החיפושים נכנסת פתאום לטלפון הישן שלי, וגיליתי כי הספר נח לו שם בשקט בסיפרייה המאובקת. ניסיתי להיכנס אליו אך די מהר גיליתי שהוא זורק אותי החוצה ולא מאפשר גישה, מהסיבה הפשוטה שהספר פשוט נמחק.
כולנו מכירים את זה, הרבה אנשים כאן מוחקים את הספרים שלהם מתוך הרבה סיבות, ויצא לנו להיתקל במקרים שבהם ספר ממש טוב נעלם. אך למזלי דרך הכריכה בספרייה הישנה באפליקציה הצלחתי לזהות  את המשתמש של הסופרת והחלטתי לכתוב לה.

ברגע שנכנסתי לקיר של המשתמשת, גיליתי לראות מלא הודעות של אנשים. ראיתי שהם מדברים על משהו, מדברים על הכותבת, על הספר "איגון" וכל זה בתוך ערבוב של מילים ואזכורים לא ברורים.
המשכתי לגלול עוד למטה, לראות מתי בפעם האחרונה הכותבת בעצמה הגיבה והייתה פעילה, כאשר פתאום הודעה אחת ארוכה תפסה את תשומת ליבי.
ההודעה הייתה מתוך משתמש אחר אבל מה שהיה שונה בו זה שהוא התחיל בצורה די רישמית, פונה אל קהל הקוראים.
"היי לכם,
אני אחות של jk1089 ".