עמדתי בשורה הצפופה, מתקשה להמשיך להחזיק את ברכיי הרועדות נעולות. בבקשה בבקשה שיבחר בי. או שלא ייבחר. רק שיעזוב.
נאנחתי בתערובת של הקלה וייאוש כשהבחור הנמוך בעל הפנים השמנמנות סימן באצבעו על שתי הבנות שעמדו מאחוריי והן מיהרו לצאת אחרי הבעלים החדש כשהלך לחתום על הניירת עם האדון.
ברכיי העייפות התחננו לקצת מנוחה כשפניתי לצאת מהחדרון הצפוף לעבר איזור התעסוקה שם חיכה לי יום שלם של עבודה מאומצת במטבח.
מיד עם הישמע קול סגירת הדלת על ידי האדון, מיהרנו כולנו במהירות כמו נמלים זריזות כל אחת לעבודתה היא, אך עם הישמע הנקישה הגואלת, נפתחה הדלת בשנית ובפתח נעמד גבר גבוה בעל תווי פנים מחודדים ואף סולד. מיד מיהרנו כל אחת למקומה מצטופפות כדי לחפות על הרווח שהשאירו הבנות החסרות, מכינות את עצמנו לאדון חדש לכמה בנות מאיתנו.
שירכתי את רגלי בעייפות מתנדנדת בכל צעד ומכריחה את עיני לא להיעצם, ונעמדתי במקום שמתברר שכלל לא היה שלי.
מבטו המצמית של האדון מאחורי גבו של הבחור הגבוה, הבהיר לי היטב שאם לא ירכוש אותי הבחור החדש, גם הלילה לא אוכל להירדם ובמהלך השבוע לא אוכל לשבת.
בבקשה תקנה אותי! התחננתי במחשבותי לבחור הגבוה בעל הפנים האכזריות, יודעת שגורלי לא טוב בשני המקרים. בבקשה תקנה אותי!
לאט לאט ובדקדקות עבר הגבר בין שורות הבנות בוחן במבטו כל אחת ואחת ואת אלה בעלות מבנה גוף כמו שאהב לא היסס למשש.
מעולם לא ראיתי את עצמי כבחורה יפה. מעולם גם לא הייתי כזאת. אך האדון, שדרש שאעשה תמיד כשביקש, קרא לגופי "בעל חמוקיים מפתים" דבר שבכל פעם זיעזע אותי מחדש כשאמר וכשנגע בי כשאילץ אותי לשבת איתו בחדרו לילה אחרי לילה רק כדי להרגיש את גופי מבעד לבד הגס שאולצתי ללבוש. מעולם לא נכנס אלי, ומעולם גם לא נישק אותי. מאז ומתמיד נגיעותינו הסתכמו בלחיצות, במכות, ובעיקר בכאב.
הרגשתי את עיני נעצמות ככל שצעדיו המעשיים של האדון התקרבו לכיווני. הכרחתי את עצמי לא לרעוד ולהישיר מבט אל תוך עיניו הירוקות ירוקות כשגחן לעברי כדי להביט בפני. ידיו לא איחרו לבוא ומיד נגעו בחזי והתחילו למשש.
"היא לא למכירה" קול שכל כך שנאתי אמר ומיד נמשכו הידים מגופי
"היא לא?" שאל הגבר הגבוה בתמיהה
"היא מיועדת רק לעבודות בית. לא יותר מזה" אמר האדון שלי ועיניו מתכהות כשידי הגבוה חזרו ללטף
"לא אמרתי שדרוש יותר" ענה הגבוה ומבטו לא מש ממבטי המושפל
"ידיך מרמזות שכונותיך אינן טהורות. איננו מוכרים זונות. רק משרתות לעבודות הבית" אמר האדון בחומרה
ידי הגבוה לחצו בי בחוזקה כמעט משחרר ממני אנקת כאב "לא חשבתי שהיא זונה"
"כפי שאמרתי, ידיך אומרות זאת בבירור, ולכן היא אינה למכירה"
"ואם אתחייב שלא לעשות לה דבר?" הופתעתי למילותיו של הגבוה בעל הטון השתלטני
אדוני נענע בראשו "היא אינה למכירה"
"ואם אשלם עליה כפול?"
אדוני הסס מעט לפני שענה בעוד שליטופי הגבוה הפכו ללחיצות כואבות
"אם תואיל להיכנס איתי למשרד נדון ביחד בפרטי הנערה" ויתר לבסוף אדוני והגבוה מיהר לשחרר את ידיו לאחר לחיצת ניצחון אחת כואבת במיוחד
"כמובן" אישר הגבוה "אם כך, אני רוצה את השחרחורת הרזה ואת הבלונדינית" מיד הצביע לעבר שתי בנות מהשורה הראשונה שמעולם עוד לא יצא לי לפגוש "ואת הקטנה שכאן" והצביע עלי
האדון שלי מיד הנהן וסימן לשלושתינו להיכנס למשרד לא אחרי שהסתכל עלי במבט כועס כאילו אני היא האשמה לכך שנרכשתי.
נכנסנו למשרד הבהחלט לא מרשים במיוחד, ואני ושתי הבחורות האחרות נצמדנו לקיר הבדיקות בשביל שימדדו לנו משקל וגובה כדי שהאדון יקנה את הטובה ביותר בעוד שהאדון והגבוה מתווכחים בניהם בלחישות רמות לגבי המחיר.
אחרי כחצי שעה בערך, הוביל אותנו הגבוה אל מחוץ למתחם, בעוד שאדוני הולך מאחורינו ושולח בנו מבטים כעוסים.
נכנסנו למכונית ארוכה ויוקרתית בצבע שחור בעלת ריפוד אפור שנראה מכובד. הצטופפנו שלושתינו במושב האחורי והגבוה התיישב מולנו.
"היות והחל מרגע זה שלושתכן בבעלותי, תיקראו לי אדוני. לשתיים מכן יהיה תפקיד ביתי רגיל ביחד עם כל שאר צוות משק הבית הגדול שלנו, ולשלישית-" הוא הישיר לעברי מבט מחליא "יהיה את תפקיד הבן שלי"
סיפור חדש. לא פאנפיק. מאוד שונה ממנו... עם מטרות... סורי..
פשוט אם את הסיפור הזה לא תאהבו אני פשוט לא אפרסם לא כמו עם הפאנפיק...
מטרה:
ארבע הצבעות
שתי תגובות
YOU ARE READING
Future
Romanceכל חייה הורגלה בלהיות בלתי נראית, מה שמוביל לידי כך שהיא נרכשת על ידי אדון חמדן אף יותר מאדונה הראשון, ומובלת לאחוזתו שם תפקידה הוא לשרת את בנו הצעיר, שבתחילה שותק, אך לאחר זמן מתחיל לפתוח את הלב. על פי עלילת סיפורים שכאלה, אמור להירקם כאן סיפור אהב...
