בסופו של דבר פינו לי חדר באותו המסדרון של אדוני. חדר מרווח וגדול, בעל חדר אמבטיה צמודה, דומה כמעט לגמרי לחדרי הרגיל.
לאחר יום המעבר הארוך, שלמעט סידור חדרו של האדון, ארוחת ערב דלה וסידור החדר שלי לא עשיתי כלום, פניתי למיטתי לישון.
למרות המיטה הרכה והשמיכה המחממת, לא הצלחתי להירדם. עפעפיי כאילו התעקשו להיפקח ומוחי לא הפסיק מלפעול.
ניסיתי לחשוב מה יכול להיות הדבר שכל כך מפריע לי להירדם ושלא נותן למנוחה להגיע לעיני כשנצתה בי ההכרה. אור הירח נופל על הרצפה שלידי, אור הירח לא מלטף בשקט את פני, בבוקר, קרני השמש יחבקו את הרצפה אבל אני לא ארגיש בהן ולא אצליח להתעורר בזמן. חלחלה עברה בי כשהבנתי מה היה קורה אילו לא הייתי נזכרת, ומייד קמתי ממיטתי אוספת אחרי את המצעים ומסדרת לי קן קטן ונוח מתחת לחלון מקווה שהשעה המאוחרת לא תמנע ממני לקום בשעה הרגילה.
פקחתי את עיני באיטיות לא מבינה היכן אני נמצאת כשמיד נזכרתי, האחוזה, אדוני בחדר הסמוך, ושעלי לקום כיוון שהשמש מחוץ לחלון מבהירה לי כי הזריחה כבר חלפה לה.
התארגנתי בזריזות ומיהרתי לחדר האדון.
"אדוני?" פתחתי את הדלת בזהירות מנסה לא להרעיש כמיטב יכולתי
נשמתי בהקךה כשראיתי אותו במרכז חדרו עדיין לא לבוש, בדיוק בזמן
האדון הרים אלי את מבטו. מופתע "הוא אן"
"תביא לי אדוני אני אעזור לך" מיהרתי לעברו גוררת את אחד הכיסאות לצד השולחן בפינה, נעמדת עליו ועוזרת לו עם הכפתורים כהרגלי בכל בוקר. חיוך הסתמן על פניו של אדוני
התלבטתי לרגע. "אדוני?"
"כן אן"
"מותר לי לשאול שאלה?" שאלתי בלחש
האדון הפטיר לעברי מבט מדוד "תשאלי"
"למה אדוני לא חיכה לי שאגיע?"
מבטו המופתע הורם לכיווני בדיוק כשסיימתי לרכות את כפתורי חולצתו ופניתי לחפש אחר העניבה
"לא חשבתי שתתעוררי"
"ולמה אדוני לא חשב שאתעורר?"
"ולמה לא חשבת שאתעורר" תיקן
"סליחה?" לא הבנתי
"תדברי איתי, את הרי לא מדברת עלי"
"סליחה אדוני" לחשתי. עדיין לא מבינה
אדוני פלט אנחה "זה בסדר אן, תסיימי עם זה זריז ותרדי לארוחת הבוקר בסדר?"
הנהנתי להסכמה כשראיתי שמבטו של אדוני מופנה אל עבר החלון הפתוח לרווחה
"אדוני לא אוהב את החדר שלו" קבעתי ומיד הרצנתי את פני. מופתעת מחוצפתי
נראה כי האדון הופתע ולא רק מחוצפתי "ואיך קבעת את זה בדיוק?"
משכתי בכתפי "סליחה אדוני. לא הייתי צריכה להגיד את זה מלכתחילה"
"לא, את דווקא צודקת, תסבירי" התעקש
"כן אדוני" השפלתי את מבטי
"בכל בוקר אדוני קם לפני הזרילה כדי לצפות בה דרך קיר הזכוכית שבחדרו, כאן מעט קרני שמש בודדות מצליחות להיכנס" סיימתי בלחישה
אדוני נראה מתרשם "זה נכון אן אני בהחלט מעדיף את החדר שלי" הוא נאנח "תוכלי לחזור על המשפט האחרון שלך כשאת מדברת איתי?"
קימטתי את מצחי בחוסר הבנה
האדון נאנח בשנית "כשאת מדברת איתי, עלייך לדבר איתי לא עלי כלומר, לא להגיד 'קיר הזכוכית שבחדרו' אלא 'קיר הזכוכית שבחדרך'. מבינה?"
הנהנתי לאישור לא מבינה דבר וחצי דבר.
האדון נשף בתסכול "זה בסדר את משוחררת, רדי בינתיים לארוחת הבוקר ותפגשי אותי בעוד שעתיים באורוות, תבקשי מהמשרתים שיראו לך היכן זה. עד אז, יש לך זמן חופשי" ציווה
הנהנתי באישור יוצאת בשקט מחדרו לא מפספסת את מבטו מלא הכמיהה של אדוני לעבר החלון, מבינה שצדקתי יותר ממה שחשבתי.
YOU ARE READING
Future
Romanceכל חייה הורגלה בלהיות בלתי נראית, מה שמוביל לידי כך שהיא נרכשת על ידי אדון חמדן אף יותר מאדונה הראשון, ומובלת לאחוזתו שם תפקידה הוא לשרת את בנו הצעיר, שבתחילה שותק, אך לאחר זמן מתחיל לפתוח את הלב. על פי עלילת סיפורים שכאלה, אמור להירקם כאן סיפור אהב...
