Future

פרק 5 מעודכן

נכנסתי לחדר האדון כדי להגיע לאיזור שהוקצה לי בדממה מנסה להבין האם האדון הצעיר כבר הגיע.

כאשר הגעתי לדלת חדרי הרחש שנשמע מאחורי הסגיר את העובדה כי היה שם ולא למשך פרק זמן קצר.

"א-א-אדוני" גיגמתי כשהסתובבתי וקדתי את הקידה המגוחכת.

"אן" הפטיר האדון במבט מדוד

הנדתי בראשי למשמע שמי בפיו. הצליל נשמע מעט מוזר.

"כן אדון" מיהרתי לציית לחוקים

"אני זקוק לבגדים למחר בבוקר. כיוון שככל הנראה אקום לפנייך הכיני אותם מעכשיו" כמו הפטיר ופנה ללכת.

"אדוני, מדוע שתקום לפני?" מיהרתי לשאול לפני שילך

חיוכו היה קר "אם רצונך להתעורר לפני הזריחה אחכה לך"

עיני התרחבו בהפתעה. מדוע שהיורש יקום בשעה כל כך מוקדמת? האדון לא הותיר לי זמן לשאלות ופנה למיטתו הגלויה כמעט מתעלם מנוכחותי לחלוטין.

פניתי בצעדים קטנים לחדרי מנסה לפעול בשקט רב ככל האפשר, פושטת את המדים וקורסת באפיסת כוחות למיטה שבאופן לא מפתיע הייתה נוחה.

כשעברתי על אירועי היום הארוך במוחי תהיתי איך לא נרדמתי ברגע שבו נגע ראשי בכרית, אך למרות העייפות לא הצלחתי לעצום את עיני לפרק זמן ארוך יותר משניות ספורות.

במהלך היום ליוויתי את האדון הצעיר כמעט לכל מקום אפשרי, והתברר לי כי הוא בחור ממורמר שלא נוהג לדבר הרבה.

לא גיליתי יותר מדי על טירת המבוכים העצומה בה השתכנתי אבל התחלתי להכיר חלק ממסדרונות האחוזה.

בתחילת היום הופתעתי לראות כי הארוסה של האדון הצעיר לא הייתה איומה כמו שחשבתי, וכי שמלתה הייתה קלילה ועדינה אך יפה יותר מכל שמלה שאי פעם ראיתי בעיני. לא נראה כי האדון הצעיר התרשם מלבושה, אך היה ברור שכאשר ראה אותה התמלא בחום ופניו אורו. במהלך כל השיחה לא הוציאו שניהם הגה מפיהם ורק האדונים חתמו על מסמכים ודנו על עינייני כלכלה שלעולם לא אצליח להבין, ונראה כי הזוג לא מתימרים להבין אותם בעצמם.

את השעות שלאחר מכן ביליתי בליווי האדון כשטיפל בסוסו השחור לילה ובהגשת הארוחות לחדר האוכל הקטן אשר מיועד לימים רגילים בהם לא נערך אף אירוע יוצא דופן אשר ידרוש את השימוש בחדר האוכל הגדול.
קצב העיניינים המסחרר בבית, הוביל לכך שלא עצרתי לרגע כדי לחשוב על המעבר החד מחיי המשמימים לחיי החדשים באחוזה.
ולאט לאט הרשתי לעצמי לנתח את דמותו של האדון הראשי בבית במחשבותי, תחילה ציינתי במוחי כי האדם קר וחכם יותר מכל אחד אחר שאי פעם פגשתי, הילוכו וצעדיו החדים העידו על כך שאינו אדם שאוהב התעסקות בדברים שוליים, וכי עיקר מעייניו ננמצאים בדברים הגדולים אך עם זאת מתעמק בכל פרט קטן. הבנתי כי הקשר בינו לבין האדון הצעיר לא מזהיר במיוחד, ונראה כי אלמלא ארוסתו, היה האדון הצעיר מתנהג בגסות לכל אחד, אך הקשר והצפייה למפגשים מחודשים איתה מעדנים את התנהגותו.
במחשבות כאלה ואחרות, כשמולי משוטט בין אלפי מסדרונות אינסופיים של כלום, נירדמתי.

התעוררתי עוד לפני שקרני השמש הראשונות הספיקו ללטף את פני, ותוך דקוץ ספורות של התארגנות הייתי מוכנה לצאת לחכות לאדון כשיתעורר.
יצאתי מחדרי מחזיקה את הדלת ומשתדלת שלא להרעיש, אך למראה האדון הבנתי כי אין צורך בשמירה מיוחדת על השקט.
האדון ישב במיטתו הלבנה, מביט על חלון הזכוכית הענק וצופה בעיגול השמש העצום שעלה והאיר את החדר בקרניו. למשמע רעש הדלת הנסגרת הסתובב ומבטו המופתע פגש במבטי.
"את ערה" ציין
"אדוני ביקש שאקום לפני הזריחה. אני מתנצלת אדוני. לא אאחר כך שוב" מיהרתי להתנצל.
האדון נופף בידו בביטול "ביקשתי ממך שתקומי לפני, אך לא התכוונתי לדברי בצורתם המילולית" הסביר.
לא באמת הבנתי למה התכוון בדבריו, אך המשכתי לעמוד במקומי מעבירה משקל מרגל לרגל.
"מדוע אדוני ער בשעה כל כך מוקדמת?" העזתי לשאול.
מבטו של האדון הבהיר לי שחציתי גבול.
"אין זה מעניינך" השיב. "אם התעוררת כל כך מוקדם לפחות תעשי את שמוטל עלייך" אמר בקול נוקשה
מיהרתי להתעורר מקפאוני ופניתי לחדר ההלבשה. כשחזרתי, מחזיקה בידי את החליפה הכבדה, כבר חיכה לי האדון ערום בפלג גופו העליון וללא מכנסיים.
התמהמתי מעט לידו, תוהה איך בדיוק אמוריפ לבצע את הפעולות הנדרשות, כשקולו הרעים "לא מסוגלת לראות גוף של גבר?" חשבתי שראיתי צל קטן של חיוך בקולו
"סליחה אדוני" מיהרתי לבצע את שהוטל עלי.
כשהגעתי לשלב החולצה, הבנתי כי המטלה מסובכת מעט יותר משחשבתי., האדון היה גבוה ממני בכמה ראשים, ולא היה סיכוי שאצליח להלביש את החולצה כמו שצריך. האדון ראה את מצוקתי ולקח את החולצה מידי. "חסרת תועלת" לא טעיתי, היה שם חיוך.
במבט מלגלג לבש את החולצה, וכשהתחיל לכפתר את הכפתורים הקטנים הופתע כשלקחתי את המשימה מידיו בגובה המתאים.
כשסיימתי מיהרתי להניח את החליפה והעניבה על המיטה כשרעיון מבזיק במוחי.
"סליחה אדןני על העיכוב. אני מיד חוזרת" ופניתי לחדרי. כשחזרתי, גוררת אחרי את שידת האיפור הלבנה והמרןקנת שלי, לא הססתי לענות בחיוך משלי למבטו המופתע של האדון, כשעליתי על השידה והלבשתי לו את החליפה, קושרת את העניבה בדיוק, ומשתדלת שלא למעוד על האדון.
כשסיימתי את המטלה הפשוטה שלקחה יותר זמן משציפיתי, הרשיתי לתחושת הניצחון הקטנה בחזה לבעור.
»»
היום השני באחוזה היה דומה כמעט בדיוק ליומי הראשון, בכל שלב במהלך היום ליוויתי את האדון הצעיר, כשטיפל בסוסה השחורה, וכשהתאמן בשיעורי הסיף שלו, חיכיתי בצד מגישה לו מגבות ומים.
בסוף היום כשחזרתי לחדר בדממה, מתעלמת מהסקרנות להסתכל למיטת אדןני לבדוק האם הוא שם, לא יכולתי שלא להבחין בשרפרף הלבן הגדול שהוצב במרכז החדר.

ממש ממש מתנצלת על זה שנמחק חלק מהפרק... גם לקח לי זמן להמשיך כי ממש התבאסתי... הפעם הראשונה שנמחקה הייתה ממש יפה, אז שוב, סורי, תודה ענקית ענקית על הפרק הקודם!! מטרות לפרק הזה: שמונה הצבעות וארבע תגובות... סורי גם עליהן;)
גמר חתימה טובה!