פרדוקס הזמן- דארסי סטיילינסון. [1]

◄◄◄פרק 22- פרק אחרון.►►►

"תארזו!"
"ארזנו!" צעקתי לקיילי בחזרה.

המזוודות כבר ארוזות, לא השארנו זכר שהיינו פה.
אני לבושה בחצאית שחורה, חולצה בצבע תכלת ונעלי אולסטאר לבנות.

טום לבוש בסקיני ג'ינס שחור, חולצה סגולה ונעלי וואנס שחורות.

ואילו קיילי לבושת במין שמלה ורודה פרחונית ונעלי אצבע.

השעה היא 10 בבוקר.

ושער נפתח בחלון.

טום וקיילי דחפו את המזוודות ונכנסו.

הסתכלתי בפעם האחרונה על החדר ולחשתי "להתראות שנת 2010."

~☼~

נחתנו בחדר של טום.
מייקל הביא צעקה, וחיבק את אחיו הקטן.

אחר כך הוא חיבק אותי ואת קיילי.
"הדברים שעשית בלתי ניתן לעשייה!" הוא אמר.

"בואו נחזיר אתכן הבייתה."

נכנסו למכונית של מייקל, הוא הוריד את קיילי בבית שלה ואז אותי בבית שלי.

לפני שהלכתי טום הביא נשיקה לשפתיי ואמר למייקל שהוא כבר יסביר.

הלכתי עם המזוודה, ונכנסתי לשביל הגישה של הבית.
עמדתי כבר כמה דקות מול הדלת, ואז תקתקתי.

לא בטוחה אם הם זוכרים אותי.
או אם אני באמת הצלחתי.

הדלת נפתחה.

ואז שאלו אותי את השאלה שגרמה לי לבכות.
"מי את?"
בכיתי עוד יותר ופשוט התרסקתי על הרצפה.

אולי זה לא הבית הזה? האם מייקל טעה? לא, לא ייתכן שהוא טעה.

"רגע, דארסי?" הקול שאל, הרמתי את מבטי פוגשת את עיניו הכחולות של דוד נייל.

"התגעגעתי אלייך!" חיבקתי אותו, אך הוא, לא השיב לי בחיבוק ורק הלך, נכנס אל תוך הבית וסגר את הדלת.

האם הוא לא זוכר אותי?

~☼~

"היי מי זאת הילדה הזאת ששוכבת אל יד הדלת?" שמעתי קול.

"היא דומה לדארסי." עוד קול.

"כן, אבל דארסי שלנו נודדת לה ב2010."

"או שהיא חזרה."

"מה?"

"זיכרון חדש כזה שהופיע לי הבוקר ומאז לא קורה יותר."

"שהוא?"

"החדר שלהם נמצא ריק, התקשרתי לבית של טום וקיילי, והם אישרו שהם חזרו. זאת דארסי לואי."

הרימו אותי באיטיות, ודפקו על הדלת, שנפתחה.
"זאת באמת היא?" הקול האירי שאל.

"ידעת והשארת אותה בחוץ?" הקול הבריטי של אבי הארי שאל, "כן, כי לא הייתי בטוח."