פרדוקס הזמן- דארסי סטיילינסון. [1]

◄◄◄פרק 18►►►

קרוב לסיוםםםםם
פרקים קצריםםםם
מצטערת, הסוף קרב ובא ואני ממש מתרגשת, אני לא מסוג הבנות שיש להן כוח לכתוב עד איזה 100 פרקים ואני עושה את זה רק כדי שיהיה לי זמן לפאנפיק על זאיין וזמן לבגרויות שלי, שאחת מהן מתחילה ביום שישי.
מקווה שתבינו אותי, יש לזה עוד כמה פרקים וזהו.
תהנו❤️
-----------------------------------
"דארסי קומי." קול גברי ונערי כזה ביחד ניסה להעיר אותי.
"אחר כך אבא." והרמתי יד לנפנוף- כדי להראות לאותו בחור שילך.

עדיף לו ללכת.

"נו דארסי! עוד יומיים חוזרים ואת ישנה?" קמתי לקול הצעקה ומצמצתי עיניים אל עבר טום.
"כן?" הוא נאנח ואני צחקתי "בוקר טוב." התמתחתי ואחת הידיים שלי פגעה בו.
"בוקר טוב." הוא חייך ונשק לי במצח.

ואז קיילי נכנסה.
"בוקר טוב!!" היא צרחה, עדיין לבושה בפיג׳מת המיני מאוס שלה.

טוב אני עדיין לבושה בפיג׳מה שדודה פרי נתנה לי (היא כמובן עברה כביסה!) ואני ממש אוהבת אותה.

מישהו דפק בדלת ואני וקיילי הסתכלנו לעבר טום שנאנח, ובזמן שהלך קיילי דפקה ריצה למיטה שלנו והתחבאה מתחת לשמיכה. כמוני.

"היי!!" קול שנשמע שמח נכנס לחדר "הן ישנות?" ובאותו רגע קמתי מהמיטה ורצתי.

אבי הארי חשב שרצתי אליו, עד שנכנסתי לשירותים ו...צחצחתי שיניים.

כשחזרתי אליהם חייכתי.
"אז למה אתה שמח?"
"לואי ואלינור נפרדו. חזרנו להיות החברים הכי טובים, הוא אמר שהשפעתם עליו ומחר בערב הוא יודיע לי משהו חשוב, ואני מחכה לזה בקוצר רוח, וביום שאחרי זה, אני אספר לכם." חייכתי למשמע מה שהוא אמר.

זה ממש שימח אותי שהם מתחילים לחזור אחד לשני.