פרדוקס הזמן- דארסי סטיילינסון. [1]

◄◄◄פרק 4►►►

23 ביולי 2010
10:00

היום זה היום שבו החליטו להפוך אותם ללהקה שכולם מכירים בתור וואן דיירקשן.
אומנם זה לא עכשיו, אלא בעוד כמה שעות אבל יש בי התרגשות קטנה.

ייצאתי שוב לרחובות העיר.
היה לי משעמם, אותה שגרה כל יום.
לישון, לאכול, לצאת, לחזור.

זה התחיל לשגע אותי.
יד חמימה תפסה את ידי.

"היי." הוא אמר, והסתכלתי על הארי.
"היי הארי." אמרתי ביובש, "למה את ככה מתנהגת אליי." הוא הסתכל עליי בגבות מכווצות.
"לא עניינך." חילצתי את ידי ממנו והתקדמתי אל עבר ננדוס.

נכנסתי לננדוס, והריחות הציפו אותי.
זיהיתי את הרעמה הבלונדינית שאכלה בלי הפסקה.
חייכתי ביני לבין עצמי והלכתי לעבר הקופה, מבקשת משהו לאכול ומתיישבת באחד הפינות.

תמיד אהבתי את דוד נייל, וכל כך עצוב לי שאף פעם לא יהיה סיכוי איתו.
הוא גם נשוי.
אני מכירה ילדות בגילי שהבן זוג שלהם מבוגר מהן גם ב30 שנה.
הוא מפורסמים אחרים.

אבל אני יודעת שאף פעם לא יהיה סיכוי איתו.
תמיד אהבתי לשחק איתו כשהייתי קטנה.

"יושבים פה?" מישהו קטע את מחשבותיי, הרמתי את מבטי וכן. זה היה דוד נייל.
"לא." ברגע ששמע זאת התיישב במקום לידי וחייך אליי "אני נייל הורן, אבל את בטח יודעת את זה."
חייכתי למשמע קולו ועניתי "כן, אני יודעת את זה."
"איך קוראים לך?" הוא שאל בסקרנות, עניתי בפשטות "דארסי."
"שם יפה." הוא החמיא לי והתחלתי להרגיש חמימות בלחיים שלי, "מתאים לך אדום." הוא צחק וצחקתי איתו ביחד.

הארוחה שלי הגיעה, והתחלתי לאכול. בנימוס, כשדוד נייל אוכל לידי לא בנימוס.
הוא היה פעם חסר נימוסים.

במשך כל הזמן הוא שאל אותי באיזה בית מלון אני ועניתי לו.
לא היה לי אכפת.
כשסיימנו לאכול הוא ליווה אותי בחזרה למלון, ונתן לי נשיקה בלחי.
הרגשתי שוב את לחיי מתחממות וברחתי למעלית.

23 ביולי 2040
12:30

~נקודת המבט של נייל~

הבזק של זיכרון הופיע כנגד עיניי.
אישתי הייתה בעבודה, ואני שכבתי במיטה.

הייתי בננדוס עם דארסי.
היא חייכה את החיוך המקסים שלה, ואני ליוויתי אותה למלון שלה שנמצא כמה רחובות מהבית של הארי ולואי ונישקתי אותה בלחי.

רגע, מה?!

קמתי מהר מהמיטה, התלבשתי וייצאתי מהבית.
נכנסתי לאוטו ובמהירות נסעתי לבית המלון כל עוד השם שלו מופיע לי בראש.

כשהגעתי, הלכתי לעבר הפקידה שחייכה אליי.
"אפשר לשאול שאלה?"
"בטח."
"את יכולה לבדוק ביומן האורחים אם הייתה לכם מישהי בשם דארסי סטיילס?"
הפקידה הסתכלה עלי בבלבול והנהנה.

זה לקח כמה דקות עד שהיא השיבה.
"מצאתי, דארסי סטיילס, הופיעה כאן ב20 ביולי 2010."
"אוקיי תודה." חייכתי ונכנסתי חזרה לאוטו.
נוסע כמה שיותר מהר לבית של הארי ולואי.
לספר להם את החדשות.
חוץ מהזיכרון שנשקתי לבת שלהם בלחי.

~☼~

הגעתי לביתם, והם לא הבינו למה אני כל כך נסער.
סיפרתי להם את הסיפור והם הביטו בי בשוק.
"היא לא אמרה לך מתי היא עזבה?" הארי שאל, "לא הארי, מצטער."השפלתי את מבטי.
"זה בסדר ניילר." לואי חייך, "העיקר שאנחנו יודעים איפה היא הייתה ושאתה ישר באת וסיפרת לנו את כל הזיכרון שלך נכון?"הוא חייך שוב.
"נכון." שיקרתי. זה לא נכון.
כמה שהם פחות יודעים יותר טוב.
אני לא מוכן להסתכן בזה עכשיו.
אם זה יהיה יותר רציני, אני אגיד להם.

23 ביולי 2010
14:00

העברתי את היום בצפייה באמטיוי, וקצת כושר.
וגם בהייה בתקרה.

לקחתי מחשב מן המזוודה שלי וחיברתי אותו לחשמל.
פתחתי לי חשבון חדש בטוויטר, ורציתי לראות איך המעריצות הראשונות שלהם מגיבות.
יידעתי שאפילו החברים שלי לא קיימים בזמן הזה.
וזה גרם לי להיות עצובה, כיוון שהייתי לבד בכל הסיפור הזה.

וזה עובר עליי כל כך נורא.

~☼~

18:00

יירדתי לארוחת ערב, אנשי המלון כבר רגילים לזה שאני אוכלת דגנים לארוחת ערב.
היי! זאת לא אשמתי שאני עדיין נערה.

19:00

נכנסתי למקלחת וראיתי שטף דם בוקע ממני.
הו שיט.
קיבלתי מחזור.
אמא טבע ארורה.

20:00

אחריי שסיימתי להתקלח, התלבשתי (ושמתי פד על הדרך.), צחצחתי שיניים, נכנסתי למיטה.
תוהה מה ייקרה מחר, בזמן שאני הולכת לישון עם כאבי מחזור מטומטמים.