Sweet Kidnapping|| חטיפה מתוקה {1} {InbaR}

פרק 1

היי!

שמחה שבחרתן לקרוא את הספר שלי!

הקדמה: הספר מבוסס על אהבה חולה, אבל יש המון שינויים בעלילה והמון הפתעות חדשות כך שזה מאוד שונה, והספרי המשך כבר לא יהיו קשורים בשום צורה, הם יהיו שונים בהחלט.

  אני מקווה שתתנו לו הזדמנות הגונה, וכמובן שאני פתוחה לדעתכן ויותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה בשביל להשתפר וללמוד יותר בהמשך על כתיבת ספרים

הספר מכיל: מין מפורט, אונס, סיגריות, סמים, אלימות, אלכוהול, אובדנות, חרדה ועוד, אם אתן לא חושבות שזה מתאים לכן אתן לא חייבות לקרוא!

בימים אלו אני בדיוק מתקנת את הפרקים אז רק שתהיו מוכנות:)

אז אני חושבת שחפרתי לכן ברמות, לכן שתהיה קריאה מהנה אוהבת ברמות:))

אלה

קמתי בערך בשעות הצהריים המאוחרות אין לי כל כך מה לעשות ביום-יום אני עדיין מחפשת את עצמי ומה אני רוצה להיות... כרגע תנו לי להנות מהחיים ולעשות כיף!

----

הלכתי לשירותים לעשות את כל הארגונים שלי, משום מה אני מאוד אוהבת אמבטיות ארוכות ומרגיעות, ובכללי אני אדם מאוד רגוע ונעים, ועכשיו אני סתם מחמיאה לעצמי. יצאתי מהאמבטיה מרחתי על עצמי את הקרם האהוב עליי קוקוס וניל צחצחתי אני שייני וחזרתי ללבוש את הפיגמה האהובה עליי ביותר. חזרתי אל חדרי לראות עוד פרק של יומני הערפד, מתרווחת בנינוחות במיטת האפריון הרחבה שלי, ונאנחת לתוך ריח פירות היער שבין הסדינים הרכים 

לאחר כמה פרקים הבטן שלי השמיעה קולות וזה מסמל רק דבר אחד... אני רעבה.

ירדתי למטה בשקט לא יודעת אם אבי ישן או ער או אם ג'ינה שוב פעם תכריח אותי לאכול איתה את הדגנים המגעילים שלה עם הצימוקים, איכ מי בכלל אוהב צימוקים לעזאזל?!.

"אלה" אבא שלי קורא לי מלמטה, כאשר הוא מבחין בי בגרם מדרגות השיש היוקרתי של ביתנו.

ירדתי למטה במורד המדרגות מחדרי אל פינת האוכל ואני נחרדת לגלות שהשיחה שאני אנהל עם אבי, תהיה בנוכחותה של בת זוגתו. אבי חובק את מותניה הצרות של ג'ינה כאשר ידייה מונחות לצדדי גופה והיא אפילו לא טורחת לחבק אותו בחזרה, היא הייתה עם חיוך ערמומי כמו תמיד. היא מעולם לא תהיה אמא שלי והיא מעולם לא תחליף את אמא שלי. היא אמנם נראת מבוגרת אבל היא ילדונת היא יותר קטנה ממני.

התיישבתי לידם בפינת האוכל, מתעלמת מהרעב שמכה בי בגלים קטנים.

"אלה... חשבתי שהשנה שנלך לבית הנופש שלנו גם ג'ינה תצטרף אלינו... אני יוד-".

"אני לא מאמינה שאתה עושה את זה..." אני אומרת בקול חנוק, מרגישה את הדמעות עולות במעלה גרוני, נשכתי את שפתיי כדי להדחיק אותן פנימה. ליבי פועם בחוזקה, דמי מבעבע בעורקי ואני מרגישה כאילו נתנו לי אגרוף לבטן הרכה, זעם ארור מתחיל לבעבע בגופי אך אינני מסכימה להראות חולשה, אני מסוגלת להתמודד מולם.

"אלה אני יודע שזה קשה לך אבל חייב להמשיך הלאה גם אם זה קשה... אני חושב גם שאת צריכה לקבל את ג'ינה למשפחה בהתחשב בעובדה שהיא בת זוגתי!. אם את לא מקבלת אותה את מוזמנת ללכת כי לי נמאס שאת ככה מתנהגת אליה!. היא האהבה שלי, אני אוהב אותה, עלייך לקבל זאת , לכן אני מגש אותך עד שתחשבי בצלילות" אבי קובע זעוף מתגובתי הכעוסה, אני כמעט רועדת מרוב כעס עז אשר מציף אותי, איך הוא מסוגל בכלל להעיף אותי מהבית!, אני הבת היחידה שלו, זאת שנותרה מהאישה שפעם אהבה, אני מרגישה מזועזעת, לכן אני שולחת אל ג'ינה מבט עז מלא הרגשות אשר אני לא מפסיקה לחוש בגופי הצנום, "אם כך, אני אעזוב, עוד הערב"

לג'ינה הייתה את אותה הבעת פנים מגעילה שראיתי מקודם אני לא אוהבת אותה, היא גורמת לאבי לצאת כנגדי , אבי נאנח, אך לא אומר דבר, לאומת זאת ג'ינה היא פתחה את פיה לדבר להוסיף מילה אבל לפני שהספיקה להגיד לי משהו עליתי בריצה לחדר קופצת בין מדרגות השיש המבריקות במהירות. אני הולכת לעוף מפה בדיוק כמו שהבטחתי, בואו נראה איך המזדיינים יסתדרו בלעדיי.

נכנסתי להתקלח, יצאתי החוצה לבשתי סט של חזייה ותחתונים בצבע שחור הם היו בעיצוב תחרה. בחרתי שמלה בצבע שחור מבריקה עם מחשוף שמשאיר מעט מקום לדמיון. שתתאים לסט שלבשתי מתחת.. נעלתי נעלי עקב שחורות שתואמות לשמלה שלבשתי. התאפרתי, מרחתי מסקרה טפחתי על לחיי עם סומק ומרחתי על שפתיי גלוס ורוד עדין.

השעה הייתה 23:50

החלטתי לצאת להשתחרר בחוץ, אחרי היום הזה נראה לי שאפילו אשכור לי איזה חדר במלון אני לא מתכוונת להישאר בבית שאינני נחוצה בו, רגשות ארורים מתעופפים בתוך חזי וכאב זורם בדמי, ליבי מתנוענע בחזי ואינני מסוגלת להירגע מהאירוע.

ירדתי למטה רואה את אבי שנרדם על הספה כשמוקרן בטלוויזיה סרט דוקו על איזה משהו לא התעמקתי...

לקחתי את התיק השחור שלי(כמה מקורי ומפתיע), אני כובשת את הדחף לגחך בציניות

לקחתי את הטלפון שלי, וכסף כמובן, אינני זקוקה לדבר מהדברים שאבי קנה לי, אלו רק דברי רכוש, אני זקוקה לסליחה עבו האגו שלי ועבורי כמובן.

הזמנתי מונית וכשהיא הגיע התחלתי להתקדם לכיוון המונית הודעתי לנהג לאן אני רוצה להגיע והתחלנו בנסיעה. בטני מתהפכת מהמחשבה שג'ינה עלולה לגרום לאבי לצאת כנגדי, היא מעולם לא אהבה אותי, היא מאז ומעולם הייתה צבוע ומרושעת אליי, היא המשיכה תמיד להתחנף לאבי, אני והיא לא טובות ביחד, אמנם אבי תמיד אומר לי שהיא מנסה ואני צריכה לאפשר לה לחדור עמוק לתוך הקונכייה שלי ולצפות שהיא תפרוץ את חומות האש שבניתי, ואני לא מסוגלת לתת לאף אחד לחדור אליי.

יש לי סוג של חרדת נטישה? בקיצור אני לא מכניסה מהר אנשים לחיי ולא סומכת על אנשים והיא... היא חשודה מהרגה הראשון שהגיע, זה לא סתם " סיפור אהבה" תמים יש לה אינטרס ואם זה היה לי מספיק חשוב חיי האהבה של אבי הייתי מגלה מה זה אבל כמו שאני לא חשובה בעיניו כך הוא גם לי. ואני בשוק שהוא ככה זרק אותי לרחוב חסרת ישע בשנים הכי קשות של חיי הוא לא ראוי לי ואני לא ראויה לו.

-----

מקווה שנהנתם\ן מהפרק הראשון!

ספרו לי מה דעתכן עליו???