לא כמו כולן

פרק 1- איך הכל התחיל

היי, השם שלי הוא מונה מילק ואני בת 16.
אני בת יחידה וגרה עם ההורים שלי בשאנונטאון, לכאן עברנו בקיץ האחרון. הבית ספר הקודם שלי היה בלתי נסבל. קשה להיות מקובלת כשאת כמעט בלתי נראת. אני מקווה שיהיה לי יותר טוב בעיירה החדשה, בית ספר חדש - התחלה חדשה.

-נקודת מבטה של מונה-
״בוקר טוב מונה! מוכנה ליום הראשון ללימודים בבית הספר החדש?״
נאנחתי. ״כן אמא. בטח."
״מה זה הפרצוף הזה? ״
״אני.... אני רק מתגעגעת לחברים הישנים שלי."
״אל תדאגי, את תמצאי חברים חדשים בתוך שניה!״ אמרה אמא שלי.
״אני מקווה."
״הכל יהיה בסדר מתוקה. הנה, קחי את ארוחת הצהריים וצאי. את תאחרי להסעה!״
״אוקיי, יום טוב אמא!״
יצאתי מהדלת והבטתי בשעון. אוי לא! שמונה ורבע! איחרתי להסעה!
רצתי מהר בלי להביט לאחור.
אין מצב שאני מאחרת ליום הראשון שלי בבית הספר החדש.

אחרי ריצה מפרכת, הגעתי לבית הספר. חיפשתי את הכיתה שלי ולמזלי הצלחתי למצוא אותה במהרה.
עמדתי מול הדלת ונשמתי נשימה עמוקה.
אחת
שתיים
שלוש.
נכנסתי לכיתה בהיסוס ואמרתי: ״בוקר טוב המורה, סליחה על האיחור!״
״תלמידים, הכירו את התלמידה החדשה בכיתתנו - מונה מילק. אנא קבלו אותה לכאן באהבה״.
היא אמרה בעודי מחפשת מקום לשבת.
״מונה, את יכולה לשבת שם.״ היא הצביעה על השולחן האחורי משמאל.
״אוקיי״ אמרתי בשקט והתיישבתי במקום החדש שלי.
ישבתי שם וקלטתי שכולם מסתכלים עליי, מתלחששים וצוחקים. אולי לבשתי את החולצה שלי הפוך? השפלתי את מבטי. לא, לבשתי אותה נכון.
״אל תתייחסי אליהם״. אמרה הילדה שישבה לידי.
הסתכלתי עליה בשקט, מבויישת.
״אני רינה, נעים להכיר אותך...״
״מונה״ .
״נעים להכיר אותך, מונה״.
"אם את רוצה, אני אוכל לעשות לך סיור בבית הספר".
"אני אשמח, תודה".

את מהלך היום אני ורינה בילנו ביחד. גילינו שיש לנו המון במשותף.
"אז זאת הקפיטריה, כאן תוכלי למצוא את האוכל הכי מגעיל שנוצר בהיסטוריה האנושית. אני לא בטוחה שהוא עומד בתקנות משרד הבריאות".
"באמת?"
"בפעם האחרונה שמישהו אכל את הקציצה של יום שלישי לא ראינו אותו יותר. השמועות אומרות שהוא מת".
"טוב לדעת" אמרתי ורשמתי לעצמי פתק דמיוני- להביא אוכל מהבית.
בצלצול בין השיעור החמישי לשישי, הלכתי ללוקר להכניס את הספרים שלי, ובדיוק אז ילד נכנס בי בחוזקה והפיל לי אותם.
״תסתכל לאן אתה הולך פעם הבאה!״ צעקתי.
״אוי אני ממש מצטער..את בסדר?" הוא עזר לי להרים את הספרים בחזרה.
הרמתי את מבטי, וראיתי אותו. עיניו היו כחולות כים ושיערו הבלונדיני היה מבריק ונוצץ . הוא כל כך... מושלם.
״ת-תודה לך.״ אמרתי והרגשתי שלחיי בוערות.
״ נו ג'סטין , אתה בא??״ אחד מחבריו קרא לו.
״אני בא עוד רגע! קוראים לך מונה נכון? את התלמידה החדשה!״ הוא שאל אותי.
"כן, זאת אני."
הכנסתי את הספרים ללוקר, ופתאום דלת הלוקר שלי נטרקה בחוזקה. הפלצתי בבהלה. (אני מקווה שג'סטין לא שמע את זה...)
עמדו שם שלוש בנות. הילדה שטרקה את הדלת הייתה בלונדינית. היא לבשה חולצה וחצאית ורודות ומרחה את הגלוס המנצנץ שלה כשהיא תוקעת בי מבט זועם.
״אני יודעת שאת חדשה בבית ספר, אז אני אהיה סלחנית כלפייך הפעם. אל תתקרבי לג'סטין בייבל. מובן?״
״מ- מה?״
״בדיוק מה ששמעת.״ אמרה אחת מהבנות מאחוריה ודחפה אותי דחיפה קטנה.
״למה שלא אתקרב אליו בדיוק? הוא כזה חמוד וחכם וחלומי.״
״כי הוא לא בליגה שלך חנונית״ הילדה השלישית אמרה לי.
ואז שלושתן הלכו משם וצחקו בזדוניות.
״אז אני רואה שפגשת את דיקסי, מיקסי ושיקסי.״ רינה באה מאחורי.
״מי אלה?״
״דיקסי היא מלכת בית הספר. כולם מעריצים אותה. כל הבנים והלסביות מאוהבים בה וכל הבנות רוצות להיות כמוה. שיקסי ומיקסי הן השפוטות שלה. שלושתיהן הבנות הכי נוראיות בכל היקום."
״וכדאי לך להיזהר כשאת ליד ג'סטין בייבל, מונה. הוא החבר של דיקסי - הבחור הכי פופולרי בבית הספר והקפטן של נבחרת הפוטבול והוא גם עשיר בטירוף. השמועה אומרת שיש לו אפילו אגם הקרוי על שמו שקיבל ליום הולדתו ה-5."