בזמן האחרון אני מרגיש כאילו יש משהו ששכחתי, משהו שעשיתי ואני לא זוכר מהו.
אני ניסיתי להתעלם מזה אבל ההרגשה הזו רודפת אותי כבר מיום שבת שעבר.
התארגנתי לבית הספר בשקט, שומע לצלילי קייטי פרי דרך הטלפון. לא משקיע מאמץ בלבוש ויורד לאחר מספר דקות לקומה התחתונה.
התיישבתי בשולחן האוכל ליד אימי, מחייך לעברה ושותה את כוס התה שהכינה בשבילי. "לואי שמעתי שהמבחן בביו רפואה שלך מתקרב, אם אתה צריך עזרה בחומר הלימוד אתה תמיד יכול לפנות אליי מותק" אימי התחילה לדבר, מלטפת את שיערי בעדינות ומחייכת אליי.
"אני יודע אמא, המבחן עוד שבועיים ואני דיי שולט בחומר. אם אני ארגיש לא מוכן את הראשונה שאפנה אליה" נישקתי את לחיה, לגמתי את מעט התה שנשאר בכוס במהירות וקמתי מן הכיסא בשולחן האוכל.
"יום טוב לואי" הפריחה נשיקה באוויר לעברי ונופפתי לה לשלום לפני שיצאתי מהבית, שם ברגע שהדלת נסגרה את האוזניות באוזניי ומתחיל את ההליכה לבית הספר.
הפעם החלטתי ללכת לשם במקום לנסוע, רציתי קצת להרגיש אוויר צח ולחוש בשקט שבתוך המוזיקה והאוויר הקריר של נובמבר.
ניסיתי לחשוב מה עשיתי בשבוע האחרון, אני בטוח שעשיתי משהו אבל אני לא זוכר מה. בקושי את מה שהתרחש באותו הערב במועדון אני זוכר.
לא משנה כמה אני מנסה ומתאמץ לא עולה לי כלום לראש, אני מרגיש שהשתגעתי והסיוטים האלו שמגיעים לי בלילה לא עוזרים בכלל.
הרמתי את מבטי מהאדמה, מעיף את מחשבותיי מראשי ומנסה להתרכז ביום הלימודים שעומד להתחיל. בית הספר עמד למול עיניי ובתוך מספר שניות הייתי כבר בין קהל התלמידים, מחפש את נייל וליאם לפני שהשיעור הראשון יתחיל.
"מייט" קראתי בקול כשראיתי ראש בלונדיני עומד בקצה המסדרון, הולך לשם ושם לב שגם ליאם עומד ממש לידו.
"לואי יש סיור מחר באיזה יער שליד בית ספר, אתה תבוא?" שאל נייל בזמן שפתח את הלוקר שלו והכניס מספר ספרים לתוכו, "ליאם אתה יוצא גם?" פניתי לליאם שעמד בשקט מאחורי מניח את ראשו על כתפי.
"אני מניח שכן" נאנח ועצם את עיניו, מניח את ידיו סביב מותניי בעדינות. בזמן האחרון ליאם מתנהג שונה מבדרך כלל ויוצר מגעים קטנים, אין לי בעיה עם זה פשוט זה קצת מוזר שזה מגיע משום מקום.
"אז נצא כולנו" חייכתי אליהם בעדינות, מתחיל ללכת יחד איתם במסדרונות בית הספר אל השיעור שעומד להתחיל בעוד מספר דקות.
נייל וליאם פטפטו כל הדרך, צוחקים משטויות ונסחפים לתוך השיחה. אני רק הסתכלתי על התלמידים שעוברים סביבנו, מדי פעם אומר מילה או שתיים עם ראשי רוכן לרצפה.
המשכתי ללכת עם המבט מטה, לא שם לב ונתקל במישהו באמצע המסדרון. מפיל את המחברת שלו לרצפה ונדחף אחורה מהמכה אך ידו תפסה בי דרך מותניי ומחזירה אותי לעמוד ישר.
YOU ARE READING
little freak- Larry stylinson
Fanfictionלפני 150 שנה הוא התאהב עד המקרה הטראגי שהשאיר אותו לבד. אך הכל השתנה ברגע שפגש בו. הוא נראה בדיוק כמו האהבה הראשונה שלו, ממש כפיל שלו. מכיל- קטעי 18+ אזכורים של מוות מכות קנאה יחסים בין בן×בן קפיצה בזמנים על טבעי ערפדים אנשי זאב
