אחרי ליל אמש לא יכולתי להתעלם מההרגשה הקודרת שעדיין שררה בי, המחשבות שלי הסתבכו אחת בשניה והרגשתי שהמוח שלי הולך להתפוצץ כל רגע.
אירועי אתמול קופצים בראשי כל פעם שאני עוצם את עיניי. איכשהו תמיד נזכר באדם ההוא, באיך שמראו יכל לבייש דוגמן ובאיך שקולו היה עמוק ואיטי, משגע את כל המערכות בגופי.
לעולם לא אשכח את מגעו הקר בין אצבעותיי או את עורו הלבן והחיוור, הוא היה מיוחד, משהו שלא פגשתי לפני.
ברגע שהגעתי לביתי בשעות הקטנות של הלילה לאחר שנותקה השיחה עם אמי, עקב הטלפון שנשבר. קיבלתי לא מעט צעקות ונזיפות ממנה, אך בעיקר חיבוקים ונשיקות בזמן שממשיכה למלמל כמה מסוכן בחוץ.
בזמן האחרון יש גל רצח בעיירה ולטייל פה כשמחשיך הופך למפחיד ומסוכן יותר עם הזמן.
ויש לי הרגשה שהאיש המסתורי מאתמול קשור לזה איכשהו, הוא היה כלכך מלחיץ בעיקר עם האדישות שליוותה אותו והחיוך המפחיד על פניו.
"לואי! תתעורר קדימה" שמעתי את צעקתה של אמי מבעד לדלת בזמן שדופקת עליה בחוזקה, לא יודעת שהתעוררתי כבר לפני מספר דקות אחרי לילה מלא בסיוטים.
"אני ער!" צעקתי בחזרה וקברתי את ראשי בכרית, מנסה להעלים את עצמי מהעולם ונאנח בעייפות ניכרת.
הדברים שאמר לי אתמול כאילו ונצרבו בתוכי, הרגשתי מושפע מבקשותיו ונאומיו. לא יכולתי לפקפק במילותיו לרגע.
קמתי בחוסר רצון מהמיטה, מתחיל להתארגן לבית הספר שמתחיל בעוד חצי שעה בדיוק לפי השעון שנח ליד מיטתי.
ירדתי במדרגות לקומה התחתונה, רואה את לוטי שוכבת על הספה צופה במסך הטלוויזיה הבוהק. "היי לוט" מלמלתי בשקט לעברה מקבל נפנוף עם ידה ונכנס במהירות למטבח.
"שמעת מה קרה אתמול לו?! מצאו עוד גופה ליד האגם, אם זה היית אתה? זה קרה כמה דקות אחרי שנכנסת לבית!" אמי ישר התרוממה מהכיסא שראתה אותי בכניסת המטבח.
דוחפת לי את העיתון לפרצוף וקולה היה יותר ממודאג, "אמא אבל אני כאן בסדר? בואי נחשוב חיובי, אני יותר לא אטייל בחוץ בשעות כאלה מבטיח. זה היה חד פעמי." ניסיתי להרגיע אותה והובלתי אותה אל הכיסא שישבה עליו לפני שהתפרצה בדיבורים על ליל אמש.
"תביא לי מים לו, זה נורא מה שהולך בעיירה הזו. חייב להוציא שעת עוצר בקצב הזה." אמרה בטון מעט כועס, גורמת לי לגלגל את עיניי בסתר ולהגיש לה כוס מים קרים.
"אמא אני אאחר לבית ספר, אני יוצא" הודעתי לי והיא הנהנה, שולחת לי נשיקה באוויר ומחייכת אליי לפרידה.
"לוטי את באה או לא?!" צעקתי מדלת הבית, מקווה שלוטי תשמע אותי מהאזור בו אני עומד. "לא, מקפיצים אותי!" השיבה גם היא בצעקה וכעבור שניה טרקתי את דלת הבית, מתקדם לרכב.
YOU ARE READING
little freak- Larry stylinson
Fanfictionלפני 150 שנה הוא התאהב עד המקרה הטראגי שהשאיר אותו לבד. אך הכל השתנה ברגע שפגש בו. הוא נראה בדיוק כמו האהבה הראשונה שלו, ממש כפיל שלו. מכיל- קטעי 18+ אזכורים של מוות מכות קנאה יחסים בין בן×בן קפיצה בזמנים על טבעי ערפדים אנשי זאב
