לואי הכניס אותי. "למה נכנסת מהחלון?" הוא שאל. "כי לא ענית בדלת" עניתי. "אה מצטער לא שמעתי." הוא אמר. "מה אתה רוצה?" "אתה יודע את מה אני רוצה" אמרתי. "את מה שאתה רוצה. את אלינור" "נו אז קח אותה" הוא אמר. "היא אוהבת אותך" "אני יודע שהיא אוהבת אותי" אמרתי. "אבל לא ידעתי שאתה אוהב אותה. לא ידעתי שהפרדתי בינכם. אני ממש מצטער". "זה בסדר" לואי אמר באדישות. ראיתי שזה לא בסדר. הוא באמת אוהב אותה. "נייל זה בסדר" הוא אמר. "אתה יכול ללכת. אני סולח לך. זה לא באשמתך. אני מבואס. נכון. מאוד אפילו. אבל אתה לא אשם. זה בסדר." הוא התאמץ לחייך. "טוב..." אמרתי. "ביי לילה טוב!" "לילה טוב" לואי ענה. יצאתי מהבית שלו. הייתי עצוב. למה זה כל כך מפריע לי? זה לא באשמתי... ואף פעם לא הייתי בקשר טוב עם לואי... בכל זאת זה הפריע לי. בכל מקרה לא הייתי עייף אז הזמנתי את אלינור להיפגש איתי במגרש. אלינור גם הייתה ערנית עדיין. היא באה והתיישבה לידי. "א..אלינור" אמרתי. רציתי לדבר איתה על לואי. להסביר לה. אבל לא הצלחתי. במקום זה אמרתי לה:"מחר תבואי אחרי החזרות להיפגש איתי." "אוקיי" היא חייכה. דיברנו עד מאוחר מאוד. נפרדנו בחיבוק כל אחד לבית שלו. לפני שנרדמתי חשבתי על הכל. זה לא פייר לקחת את אלינור מלואי. עד שהוא מצא חברה... החלטתי שמחר אני נפרד מאלינור. זה קשה אבל זה בשביל לואי. בכל מקרה לא ממש התחברתי אליה... היא נהייתה קצת מוזרה. היא גם בגדה בלואי. מי יודע אם היא לא תבגוד בי... במחשבות האלה נרדמתי. למחרת התאמנו המון זמן להופעה כי היה עוד יום אחד. אחרי הרבה חזרות מתישות הלכתי להיפגש עם אלינור. "אלינור..." אמרתי. "את שברת ללואי את הלב. הוא אהב אותך ופתאום עברת אליי. אני גם אוהב אותך אבל אני לא יכול לגנוב חברים. מצטער. אני לא יכול להיות חבר של בוגדת." סיימתי לדבר. אלינור הסתכלה עליי בשתיקה ואז רצה משם בבכי.
YOU ARE READING
יומני הלהקה 1
Fanfictionהארי, ילד לא מקובל בחברה, עם סיפור מיסתורי שקורה לאמא שלו שמשתתף בו גם נייל, ילד מאוד מקובל עם צרות משלו. נייל, חבר של 'מלך הכיתה', זאין, שמסובך בצרות... לואי, החבר הכי טוב של הארי, מציע לו ללכת לתוכנית אקספקטור, ששם, עם עוד נער בשם ליאם, החיים שלהם...
