יומני הלהקה 1

פרק 15 יומנו של ליאם

"את מאוד נחמדה, סלינה" אמרתי. "תודה" היא ענתה. "גם אתה!" שמתי לב שכל הזמן הארי מסתכל עלינו בחשדנות. יכול להיות שהוא אוהב את סלינה והוא מקנא? אבל הוא מתחמק ממנה... מוזר. אחרי שסלינה הלכה הארי קרא לי בעצבנות:"אתה חייב לדעת משהו על הסלינה הזאת!" הוא אמר. "היא לא באמת בת. כלומר, סלינה הוא בן. קוראים לו ג'סטין. סיפור ארוך..." חשבתי שהוא עובד עליי כדי שאני לא יהיה איתה. אבל כשדיברתי איתה ואמרתי לה אתזה היא הסתכלה עליי בפרצוף עצוב ואמרה:"אתה לא מבין כלום!! אף אחד לא מבין!!" והיא התחילה לבכות. או שאני צריך להגיד הוא התחיל לבכות. לא ידעתי מה לעשות. "שמע, ג'סטין" אמרתי. "מה מפריע לך?" "שאני בן. אני לא מבין למה אני לא בת" הוא ענה. לא ידעתי מה להגיד. "טוב..." אמרתי. "אני צריך ללכת". יצאתי מהבית של ג'סטין עם מלא מחשבות. הכל קרה כל כך מהר... ליז... סלינה... ג'סטין... סתם נפרדתי מליז! בשביל איזה ילד מוזר! הלכתי הביתה וקפצתי למיטה. הייתי חייב לנקות את הראש. למה ליז כל כך התעצבנה? גם אני אוהב אותה! רק אמרתי לה שנמצא חברים חדשים כי אנחנו לא נפגשים הרבה. אוףף הכל בגלל סלינה! כלומר ג'סטין. לא הייתי אומר את זה לליז אם ג'סטין לא היה. החלטתי להתקשר לליז. היא סיננה אותי. התקשרתי שוב ושוב עד שהיא ענתה. "מה אתה רוצה?" היא שאלה בקול עצבני. "סלינה שלך עזבה אותך?" "לא!" אמרתי. "זה לא העניין! את לא הבנת אותי נכון! אני רוצה שנמשיך להיות חברים אבל עכשיו אנחנו רחוקים אחד מהשני ואנחנו נפגשים רק פעם במלא זמן. אני מציע שנמצא עוד מישהו כי אנחנו לא ממש חברים בזה שאנחנו נפגשים פעם בשנה. לא באלך לפעמים למצוא חבר שיהיה איתך?" סיימתי לדבר והיא ענתה:"צודק. באמת שאתב צודק. אז מה עם סלינה?" "סלינה זה בן." עניתי את האמת הכואבת. היא הייתה בשוק. הסברתי לה הכל. דיברנו עוד ואז היא אמרה:"טוב ביי נתראה בהופעה! בהצלחה!" "תודה! להתראות" עניתי וניתקתי. אחרי זה הארי התקשר אליי להגיד לי שיש חזרות. אכלתי מהר והלכתי לאולפן. היו עוד שלושה ימים להופעה. התאמנו מלאא! היה ממש כיף ומעייף. בסוף ליז באה לראות אותנו. גם זואי באה לשם עם זאין. סיימנו ואמרו לנו שהחזרות היו מעולות. אחרי החזרות הלכתי לבקר את ג'סטין. בכל זאת הוא מסכן... כשנכנסתי לחדר שלו ישבנו כמה דקות בשקט ואז ג'סטין אמר:"אני כן בת. אני המצאתי את זה שאני בן..."