עמדתי המום. "את יודעת על נייל?!" שאלתי. היא סימנה לי להתקרב. "בטח שאני יודעת!" היא לחשה. "אתה חושב שבאמת איבדתי את הזיכרון מאבן??" "אז למה לא אמרת? ואיך לא זכרת אותי?" שאלתי בהלם "בוא אני אספר לך את הסיפור מהצד שלי" היא אמרה. "יצאתי מהבית לאוטו כדי ליסוע לעבודה. בדרך ראיתי את נייל מפזר קלקר. מאוד חשוב לי לשמור על העיר נקייה, מאוד השקיעו בטיפוח שלה. חוץ מזה אני גם אחראית על איכות הסביבה. הערתי לו שיפסיק. הוא לא הקשיב לי ואני, שהייתי מצוברחת באותו היום, צעקתי עליו. הוא התעצבן, וזרק עליי 'קלקר'. אתה כבר יודע שזה היה אבן. היא פגעה בי מאוד חזק. באותו רגע הרגשתי סחרחורת והתעלפתי. כשהתעוררתי הייתי בבית חולים. לקח לי כמה זמן לשחזר את מה שקרה. שמעתי שכולם אומרים 'תאונת דרכים' והבנתי שנייל סיפר לכולם שעברתי תאונת דרכים כי הוא לא רצה להסתבך. לא רציתי לבייש אותו, אז עשיתי כאילו איבדתי את הזיכרון. כבר הייתי בתוך השקר הזה, והרופאים האמינו יותר מידי, אז עשיתי כאילו אני לא זוכרת אותך. זה היה לי מאוד קשה. היום הבנתי שנייל כבר סיפר לך, אז עשיתי כאילו הזיכרון התחיל לחזור אליי. אני באמת במצב קשה, אבל הזיכרון שלי בסדר גמור" אמא סיימה לדבר ולקח לי כמה שניות לעכל את מה שהיא אמרה. אמא עשתה אתזה בשביל נייל?! אחרי הכל, אפילו אם זה היה בטעות, הוא גרם לזה! "אמא, איך יכלת להיות כל כך מתחשבת?!" שאלתי. "ידעתי שנייל לא התכוון." היא ענתה. "קשה לו לשלוט בכעס שלו. הוא לא התכוון לפגוע בי הוא רק היה מעוצבן. ידעתי שאם ידעו מה הוא עשה, כולם יכעסו עליו. ובכל מקרה הוא בבעיות בבית. הרגשתי שאני יכולה להחזיק מעמד כמה זמן 'בלי זיכרון'. הרגשתי שאני חייבת לו על זה שצעקתי עליו. הוא לא התכוון לרע. עכשיו תחזור הביתה. אל תדאג לי, אני אסתדר. רק תספר לנייל את מה שאמרתי לך עכשיו. תגיד לו, שזה בסדר." אתם מאמינים?! בגללו היא בבית חולים!! היה לי קשה עם זה אבל הייתי גאה בה. מאוד. חיבקתי אותה ובכיתי. ואז נפרדנו. כל הדרך חזרה חשבתי על אמא. ידעתי לאן אני הולך עכשיו. לבית של נייל.
YOU ARE READING
יומני הלהקה 1
Fanficהארי, ילד לא מקובל בחברה, עם סיפור מיסתורי שקורה לאמא שלו שמשתתף בו גם נייל, ילד מאוד מקובל עם צרות משלו. נייל, חבר של 'מלך הכיתה', זאין, שמסובך בצרות... לואי, החבר הכי טוב של הארי, מציע לו ללכת לתוכנית אקספקטור, ששם, עם עוד נער בשם ליאם, החיים שלהם...
