נ״מ יולי
"Back in high school we used to take it slow
Red lipstick on and high heel stilettos
Had a job downtown working the servo
Had me waiting in line couldn't even let go"
פקחתי את עיניי למשמע צלילי הקולות היפיפים של הבנים. הייתי עדיין על המיטה של אשטון, לפני שאני בכלל אתחיל להרחיב על כמה מאושרת אני אחרי אתמול, אני חייבת להגיד שאני לא מצליחה לעכל את זה שהאנשים שעד היום הייתי מסתכלת על תמונות שלהם מחייכים כדי להרים את מצב רוחי, מחייכים בגלל דברים שאני אמרתי, אני !
אני לא מצליחה לעכל את זה שהקראש הכי גדול שלי מזה שנתיים נישק אותי אתמול. לאזעזל. הוא כל כך יפה, והשפתיים הרכות, החמות והמתוקות שלו שנעו על שלי אתמול גרמו לעקצוצים בשפתיי ובגופי שאם להיות כנה אני מרגישה עד היום.
גם מייקל יודע לנשק טוב, ממש טוב. אבל מייקל הוא לא ה׳אהבה הראשונה׳ שלי מהלהקה. המרגש של ידו החמה של אשטון שעברה על גופי הקר אתמול בלילה לא תצא לי מהראש ותגרום לפיצוצים בבטני כל פעם מחדש. אלוהים אדירים, הוא כל כך מושך, אני יכולה לדבר עליו ועל מגע גופו כנגד שלי שעות.
כמו הדרך שבה עשה לי אתמול את ההיקי, אני צריכה להסתיר אותו, למרות שאני דיי בטוחה שהבנים כבר יודעים על הנשיקה שלנו. אשטון היה כל כך מדהים ורגיש, הוא לא דחף אותי לעשות שום דבר שלא רציתי ותמיד הסתכל בעיניי כדי לוודא שאני בסדר עם מעשיו. הוא פשוט מושלם.
אבל אחרי אתמול, אני לא מסוגלת שלא להעלות לראשי מחשבות שרוצות מעבר. האם אנחנו זוג ? האם אנחנו בכלל משהו ? האם הוא בכלל רוצה אותי או שהוא רק רצה להזרים אותי ? הרי אין להם בעיה לשכב עם מעריצות. האם אני אחת מהמעריצות שהוא רוצה לשכב איתן ולזרוק ? הוא באמת מרגיש אליי משהו ?
כל השאלות האלה עושות לי כאב ראש. החלטתי שאני לא מסוגלת עם כל המועקה הנפשית הזאת. תפסתי את התיק שלי שהיה בצד המיטה והוצאתי משם קונסילר ומייקאפ. התחלתי לשים קצת על הצוואר שלי כדי להסתיר את הסימן שהיה כל כך בולט, זה לא נראה עדין בכלל.
אלוהים אדירים. מה לא הייתי עושה עכשיו כדי לקבל ממנו נשיקת בוקר טוב. תפסתי את מברשת השיניים שאשטון השאיל לי ביום הראשון שנפגשנו, פתחתי את הווילון ויצאתי מהמיטה. אני לובשת טרנינג אפור, ארוך וחמים של אשטון, חולצה לבנה, ארוכה דקה ומקושקשת של לוק, פוטר רחב ונעים בצבע שחור של קאלום ומייקל תרם את גרבי הצמר שלא ידעתי שיש לו בצבע שחור. כל אחד תרם פריט, כי לאחרונה סידני נהייתה קרה, והבגדים שהיו לי מההופעה היו קצרים.
שיערי מסודר בגולגול מרושל אך אני מחייכת כאשר אני רואה את הבנים דרך חלון האוטובוס. הם רוקדים, שרים, קופצים, רצים, וכל זה בגשם הזלעפות שהתחיל ממש עכשיו. נכנסתי אל חדר השירותים מצחצחת את שיניי ושוטפת את פניי, נזהרת על הצוואר, שהמייקאפ לא ירד. השארתי את הגולגול שלי כמו שהוא, הרגשתי שהוא מחמיא אחרי הכל, ויצאתי מחדר המקלחת אל המושבים האחוריים.
