נאנחתי, מסתכלת על הטלפון שלי ובוהה בלחצן אשר יוציא את החסימה מאשטון. אני לא מסוגלת להמשיך ולחכות לכלום שיקרה, זה פשוט קשה לי מידי. אני אוהבת לדבר עם אשטון, הוא מצחיק אותי ומעביר לי את הזמן בדרך הטובה ביותר. אפילו לאחרונה השיחות איתו הפכו להיות הבילוי המושלם בשבילי.
אך אני לא יכולה לבטוח בבן אדם שאני לא יודעת איך הוא נראה, זה המינימום ! אני לא מוכנה להמשיך לנהל איתו את השיחות האלו, להמשיך לבטוח בו יותר ויותר מיום ליום, להמשיך להתאהב בו, לאזעזל אני מתחילה להתאהב בו, במישהו שאני בכלל לא מכירה, במישהו שרק לפני שלושה ימים גיליתי שגר איתי באותה עיר.
אני רק רוצה להגיע ליום של ההופעה בעוד שלושה ימים ולחבק כל אחד מהבנים, אני מרגישה שהחיבוק שלהם יציל אותי, ישמור עליי מהרע. אני לא חושבת שאשטון הוא הרע, אבל, אני לא יכולה להשאר במצב הזה, אני מצטערת אבל אני לא מרגישה שאני בטוחה בסביבה של אשטון.
הוא באמת מקסים, אבל לא בשבילי.
@Michael5sos: היי חברים זה שוב אני. אשטון נכנס לדיכאון מוחלט בימים האחרונים וניסינו הכל בשביל להוציא אותו מזה אבל שום שיט לא עזר. עצות יתקבלו בברכה :))
*3,289 תגובות*
@Ashton5sos: אם היא רק הייתה יודעת...
*5,198 תגובות*
מעניין לדעת על מי אשטון מדבר, ולמה הוא בדיכאון. בן אדם יפה כמוהו לא צריך להיות בדיכאון הוא צריך לחייך ולצחוק. הלוואי והייתה דרך כלשהי שהייתי יכולה לעזור לו, או לתקן את המצב, אך אני סבורה שאין. הלוואי שאשטון היה מודע לקיומי, הוא כל כך מדהים ומצחיק שאני בטוחה שלא הייתי מתחרטת על שנייה איתו.
אמי עוד לא מעכלת שעוד שלושה ימים אני אפגוש את הבנים, את ארבעת האנשים שאני חיה בזכותם. כשהייתי בת 6 הכרתי אותם. הייתי ילדה קטנה, סקרנית, ואוהבת מוזיקה. חיפשתי קאברים של אנשים שאני אשמח להקשיב להם והכרתי את לוק קאלום ומייקל, שעם הזמן הצטרף אליהם אשטון.
בשנייה שראיתי אותו (את אשטון) התאהבתי בו. נפלתי לקסם המיוחד שלו, לאהבה שלו, לצחוק שלו, ליופי שלו, לכל כולו. אני לא אומרת שיש לי חבר להקה אהוב, כי אין לי, אבל יש באשטון משהו אחר, משהו מיוחד שאני אוהבת לעומת שאר הבנים. אני בטוחה שאם הייתי מתכתבת איתו אז היינו החברים הכי טובים, או אולי אפילו יותר ?
עכשיו אני בת 16 (ה.כ- אוח זה כזה מוזר שזאת הארה של 2013 ועברו עשר שנים לאזעזל אבל לא נורא :)) ועדיין מעריצה, כל החדר שלי מלא בפוסטרים, יש לי תקליטים ודיסקים, חולצות, פוטרים, כובעים, יש לי הכל.
אני עדיין בוהה בלחצן אשר יוצא את החסימה מאשטון השני, אם לומר את האמת, אני מתגעגעת אליו. אני יודעת שאני לא אמורה אך זה חזק ממני, אני מתגעגעת להודעות בוקר טוב, ולכמה שהוא היה מתעניין בי, אני מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת לאשטון לא אירווין.
השעון הראה 7:40, אני נאנחתי והתרוממתי מהמיטה, מתקדמת לכיוון חדר המקלחת המשותף של המשפחה. אחי הגדול, אמא שלי, אבא שלי ואני מתקלחים בו. זה קשה, אין לי את הפרטיות שהייתי רוצה, אך זה לא שיש לנו כסף לעבור למקום אחר.
הסתכלתי על פניי ונאנחתי בתסכול. השקיות מתחת לעיניי נראו רעות, לא ישנתי כבר שני לילות שלמים. שיערי מבולגן ומלא בקשרים, פרצופי נראה שומני ויצא לי חצ׳קון לא קטן על הסנטר.
אני חייבת להראות טוב לפני ההופעה, פשוט חייבת.
~
Michael5sos: שלום
J_5sos: אלוהים אדירים
J_5sos: אני חושבת שיש לך טעות מייקל אני בטוחה שלא התכוונת לכתוב לי
Michael5sos: למען האמת כן התכוונתי לכתוב לך
J_5sos: אני חושבת שאני עומדת להתעלף
Michael5sos: בבקשה לא, רק רציתי לדבר איתך על ההופעה בעוד שלושה ימים
J_5sos: אוקיי אוקיי
Michael5sos: כשאת מגיעה מחר, אל תגיעי לעמדה הרגילה של הכרטיסים
J_5sos: מה הכוונה
Michael5sos: תבואי לאזור האוטובוס של הלהקה, אני אחכה לך לידו עם הבנים
J_5sos: אני לא מבינה
Michael5sos: לעזאזל מה יש פאקינג לא להבין? במקום להיות בגולדן רינג ולאחר מכן לפגוש אותנו, את תפגשי אותנו לפני, תהי באיזור שבין הבמה למעריצים, איפה שהשומרים נמצאים, ולאחר מכן נפגש שוב רק שאז זה יהיה עם עוד מעריצות.
J_5sos: אלוהים אדירים תודה רבה!! אבל למה דווקא אני? הרי יכולתם לבחור כל אחת אחרת, למה דווקא אני?
Michael5sos: את תגלי בקרוב
J_5sos: לא שוב זה
Michael5sos: שוב? טוב זה לא משנה חייב ללכת להית
J_5sos: ביי מייקל
________________________________
קצר אבל אשכרה נקודת מבט!! חוזרים לטקסטינג אחרי ההופעה מבטיחה
