שבוע וחצי עבר מאז שאנחנו מתאמנים במרתף. כבר הכרתי את תרגילי הבסיס של שליטת יסוד האש והאדמה. עם האוויר והמים קצת יותר התקשתי, אבל ג׳ין ממש הצליח לקדם את הפיגור שנוצר.
״עכשיו תרפה מעט את המרפקים״ הוא הורה, שוב ושוב הוא מתקן אותי בסבלנות בכל רגע נתון. גם ג׳ימין היה סבלני איתי, וגם הרוח החלושה שייצרתי גרמה לו להיות מרוצה.
״בא נעבוד קשה!״ הוא כל הזמן היה אומר כשהו מרים אגרוף מכווץ ומקשיח את פניו בחמידות.
לעבוד קשה. למה לי? למה שאני אעבוד קשה, הרי אני גם ככה לא יוצלח, אני רוצח! אף אחד לא ירצה ששליט הארבעה יהיה רוצח, אז למה הם מעודדים אותי? למה הם נחמדים אליי?!!
עבר עוד שבוע. עוד שבוע שאני מתייסר כאן מתחת לאדמה, עוד שבוע שאני חווה התקפים, עוד שבוע שאני לא יכול לדעת מה קורה שם בחוץ.
הוואן הייתה פשוט מדהימה! היא לימדה אותנו את כל התרגילים הבסיסיים כבר מזמן, וכבר הספקנו לעלות שלב. לא הפסקתי לחשוב עליה, לרצות להיות לידה בכל רגע נתון ולצפות בה מחייכת ומזיעה מרוב אימונים.
כשאכלנו את ארוחת הערב, או יותר נכון ג'ונקוק אכל כשאני לא נוגע בצלחת, ראיתי את נאמג'ון וג'ין מדברים ביניהם. זה נראה ממש מוזר, כי הם לא הפסיקו לשלוח אלינו מבטים.
"גם אתה שמת לב?" שאל אותי ג'ונקוק תוך כדי שהוא לועס כף אורז ומנסה לתפוס את חתיכת הבשר במקלות האכילה.
"למה?" שאלתי אותו באגביות.
"לאח שלנו מתלחש עם נאמג'ון כמובן!" אמר כאילו זה מובן מאליו.
"אהה...כן. אתה יודע על מה הם מדברים?" שאלתי, אבל הוא ניער את ראשו.
לפתע, האישה המבוגרת הגיחה מהפתח בסערה. "נאמג'ון, ג'ימין,ג'ין. בואו איתי. מהר!!" היא קראה בפאניקה והשלוש רצו אחריה מיד.
"היונג!" ג'ונקוק צרח אליו. ג'ין נעצר, ואז התקדם אלינו. הוא הסתכל עליי בדאגה ואז על ג'נקוק כשהוא מחייך חיוך מנחם. "אני אחזור. יהיה בסדר. מבטיח" הוא ליטף את לחיו, אבל ג'ונקוק נראה כועס.
אני מבין אותו. אין לנו עוד כוחות לאבד מישהו נוסף. אין לנו עוד יכולת לסבול אובדן שוב. אנחנו לא יכולים יותר להכיל את הנטישה הזאת, את הלבד הזה!
"אני אחזור. באמת." אמר ג'ין בביטחון ורץ החוצה.
נשארנו רק אני, ג'ונקוק, הו-סוק ואי-סו במרתף הקטן והחשוך.
"איייישש!!!!" צעק ג'ונקוק שוב ושוב. תופס בשיעור החלק והשחור שנופל על עיניו. "אייש! אייש! פאק!!!!" הוא מקלל ככה כבר שעה.
הו-סוק לעומתו ניסה להעלות השערות מה קרה, אבל אי-סו השתיקה אותו. "אין לך מושג מה זה יכול להיות. אז אוליי תסתום?!" היא סיננה לעברו והוא השתתק מיד.
YOU ARE READING
Lived and died-חי ומת
مصاص دماء״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
