האור שבחושך

פרק 7

פרק 7!!!
רק רציתי שתדעו שאני מאוהבת בכם! תודה רבה על כל התמיכה והאהבה, אני מעריכה את זה בטירוף❤️❤️
—————————————————————————
אדם:
לא ראיתי אותה מאז אותו הערב. כבר חמישי ויש לי היום פגישה עם ראיין, אבל אצלי במשרד. לא בביתי אלא במשרדי הפרטי.

אני עדיין לא יודע למה עשיתי את מה שעשיתי. למה התנדבתי לקחת אותה לחדרה, למה נישקתי אותה בראש כשחשבתי שהיא ישנה, למה נישאר י להסתכל עליה ישנה, למרות שהיא לא ישנה... אני באמת לא יודע למה עשיתי את זה.
היא גורמת לי להרגיש משהו שרק בן אדם אחד גרם לי להרגיש, וזה משהו שלא יכול לחזור על עצמו שוב.

התקרבה השעה של הפגישה עם ראיין, יצאתי ממשרדי ועליתי לחדרי, שמתי חליפה ואת כל דאר הדברים וירדתי למטה. בירכתי את קלריסה לשלום ונכנסתי לתוך הבאמוו שלי. התחלתי לנסוע ואז מישהו התקשר אלי, בדקתי מי זה וזה היה לוק. עניתי והוא ישר התחיל לדבר ״יש בעיה״ אמר ״ומה הבעיה?״ שאלתי ״לוקאס נמצא מת ליד אחד מהמתקנים שלנו״ פאק, לוקאס הוא אחד מאנשי שאני הכי בוטח ״מתי מצאו אותו?״ שאלתי בקול קר ״ממש לפני כמה דקות״ ״ואני שומע על זה רק עכשיו?״ ״רק עכשיו הגעתי לשם תירגע״ אמר ״אל תגיד לי פאקינג להירגע״ כמעט כבר צעקתי ״אוקיי סליחה, מצטער״ התנצל. ניתקתי את השיחה ועשיתי פרסה חדה. נכנסתי לתוך המצלמות של המתקנים ומצאתי את המתקן בו זה קרה, נסעתי לשם בפול מהירות וכשהגעתי כבר היו שם די הרבה מאנשי.

יצאתי מהמכונית שלי וכולם הפנו את מבטיהם אלי. ניגשתי אל עבר הגופה וסרקתי אותה, כבר ברור לי מי היה אחרי על ברצח הזה ואיזה הודעה הוא רצה להשאיר, הוא רצה להפחיד אותנו, זה לא קרה ולא יקרה. המקסיקנים המזוינים רצחו אותו. כנראה בגלל מה שעשיתי למנהיגם, אני לא אשקר ואומר שזה הפתיע אותי, כי זה לא. ידעתי שהולך לקרות משהו כזה.

״תנקה פה ותפזר את ההפגנה, אני לא רוצה שזה ידלוף לתקשורת איכשהו״ אמרתי ללוק ונכנסתי שוב למכונית. הנעתי ונסעתי לכיוון משרדי. בכל זאת יש לי את הפגישה עם ראיין והיא אפשר לומר די חשובה. הרוסים המזדיינים רוצים לקחת את אליסון ולהתחתן איתה, ככה שיהיה ״ברית״ בין לוס אנג׳לס לרוסים. חיים בסרט זה מה שהם. הדבר היחיד שהם יקבלו יהיו גופות של חיילהם אחד אחרי השני. אין שום פאקינג מצב שהוא הולך לחתן את הפאקינג בת יחידה שלו עם איזה רוסי מזדיין, וגם אם יחשוב על זה איכשהו אני לא פאקינג הולך לתת לזה לקרות. גם לטובתה וגם לטובתו.
ארחי חמש דקות של נסיעה הגעתי למשרד.

יצאתי מהמכונית ונכנסתי למשרד. המשומר שבכניסה בירך אותי לשלום והנדתי בראשי. הגעתי למעלית, נכנסתי ולחצתי על הקומה האחרונה- 84.
כשנכנסתי למשרדי ראיין כבר היה שם. ישבתי בכיסא שלי והתנצלתי על האיחור. אמרתי לו שהייתה בעיה במפעל שלי ולא באמת אמרתי לו על מה שקרה. המלחמות שלי הן שלי לא שלו.

סיימנו את הפגישה לאחר שלוש וחצי שעות וממש לפני שראיין יצא ממשרדי הוא עצר והסתובב אלי ״אדם?״ שאל ״כן״ עניתי ״אתה עושה במקרה משהו מחר בערב? משפחתי ואני עושים ערב באולינג ותהיתי אם תרצה לבוא גם? אולי גם עם לוק ואדריאן?״ שאל. חשבתי על זה קצת ועניתי ״אני חושב שאוכל להצטרף, אבדוק ביומני ואעדכן אותך״ השבתי ״בסדר גמור, אשלח לך את הפרטים״ אמר ועזב את משרדי.
״אני יכול להצטרף לקצת, לראות אם היא בסדר וללכת״ אמרתי לעצמי ״לא אדם אתה לא הולך בשבילה, אתה תלך כי זה יהיה לא מנומס לדחות את ההצעה הזאת״ כן, זה מה שאני אעשה. אני אלך לקצת מכיוון שזה לא יהיה מנומס לדחות את ההצעה.

סיימתי עם כמה מסמכים שהייתי צריך לעשות וחזרתי לביתי.
‏עליתי לחדרי וישר נכנסתי למקלחת. אחרי עשר דקות יצאתי ונכנסתי למיטה. אני מתה מעייפות ואני חייב לישון קצת.
ועוד פעם, היא קופצת לי למחשבות, פאק למה אני לא יכולה להפסיק פאקינג לחשוב עליה?! החיוך שלה כל כך יפה, עם הגומות הכי יפות שיש. היא עצמה פשוט כל כך יפה. עצמתי את עיני ונתתי לשינה לקחת אותי, ללילה מלא בחלומות עליה.