אדם:
כשאחי ואני חזרנו הביתה אחרי הערב באולינג, לא יכולתי להפסיק לחשוב על איך שהיא ולוק דיברו מקודם. למה שהם ידברו? סבבה שהם כמעט באותו גיל אבל אין להם סיבה לדבר.
כל מיני שאלות ריחפו לי בראש, על מה יש להם לדבר? למה דווקא איתו? טוב היא עוד לא שלי אז הוא פשוט מטומטם שהוא לא קולט איך שאני מסתכל עליה. אבל רגע, איך אני מסתכל עליה? באמת החלטתי שהיא הולכת להיות שלי? כן. היא הולכת להיות שלי לא משנה מה.
הגענו לבית ואדריאן אמר שהוא צריך לדבר איתי.
נכנסנו למשרדי והתיישבנו. ״אני צריך לשאול אותך שאתה אבל אל תתעצבן עלי״ אמר ״דבר״ עניתי ״יש לך משהו אליה נכון? ראיתי איך אתה מסתכל עליה, אתה לא מסתכל ככה על אף אחד״ אמר. עברה דקה של שקט עד שעניתי ״מה זאת אומרת מרגיש משהו?״ שאלתי ״לא יודע, אתה חושב שהיא יפה, זה בטוח״ קבע ״אתה מסתכל עליה בדרך שאתה לא מסתכל על אף אחד, לפחות לא אחרי אריאנה״ המשיך. לא עברה שניה וכבר היד שלי פגשה את השולחן בחוזקה ״אל תעזור להזכיר את שמה״ צעקתי ״אוקי צודק, סליחה״ ״ולשאלתך, כן היא מאוד יפה, על זה אי אפשר להתווכח. אבל אין שום דבר שיוכל לקרות בנינו גם אם מסיבה כלשהי ארצה״ עניתי לו עם קצת שקר ״בסדר גמור, אני אצא עכשיו״ אמר ויצא.
לא יכול להיות שאני עד כדי כך שקוף, אני לא מפסיק לחשוב עליה ועל מה שהיא עושה לי.
יש לי היום פגישה עם אחד מאחראי המתקנים שלי. אני צריך לדעת מה קרה שם ואיך זה שהוא לא שם לב למה שקורה.
התקדמתי אל עבר המשרד בו אני הולך לפגוש את רפאל, הוא בעצם אחראי המתקן בו זה קרה.
נכנסתי והוא כבר ישב שם בכיסא עם רגל על רגל. חושב שהוא מנימום מלכת אנגליה, עם כזאת יהירות הוא יגמור מהר מאוד על הרצפה בלי רוח חיים.
התיישבתי וגם אני שמתי רגל על רגל.
״אז?״ שאלתי ״אז מה?״ הולך להיות קשה לא להרוג אותו. ״מה קרה שם? ואיך יכול להיות שפאקינג לא ראית כלום?״ שאלתי בחוסר סבלנות ״אני לא יודע איך לא ראיתי כלום, אני בסך הכל הלכתי לשירותים לשתי דקות חזרתי וכבר היית שם״ הוא אמר, מי הוא חושב שהוא? מדבר אלי ככה ״ולמה נראלך שאתה פאקינג יכול ללכת לשירותים ולהשאיר את כל המפקדה לבד?!״ צעקתי עליו. הוא נרתע קצת לאחור והיה אפשר לראות שהוא מפחד ״סליחה, לא הייתי צריך להשאיר את המפקדה לבד כשאני יודע שזה אסור״ אמר ״סליחה לא עוזרת עכשיו! אתה תשלם על זה״ קבעתי והוצאתי את האקדח שהיה לי בכיס, כיוונתי עליו ויריתי בדיוק בין העיניים. הוא התמוטט על הריצפה ואני יצאתי מהמשרד. ראיתי את אחד מאנשי ״תנקה את הבלאגן ותמצא משהו שיהיה האחרי החדש״ אמרתי לו ועזבתי
אחרי שעבדתי קצת במשרדי בבית החלטתי שאני אלך קצת למועדון.
נכנסתי והלכתי לכיוון מתחם הוי איי פי, כמובן.
ראיתי את אדריאן שם והתיישבתי לידו. אחרי כמה דקות באה אלינו אחת מהמלצריות והזמנו שתיה, המלצרית כל הזמן שלחה לי מבטים, כאילו ניסתה לפתות אותי אבל לא הצליח לה.
אחרי כמה דרינקים לקחתי אחת מהזונות שלנו ונכנסתי איתה לחדר. כשגמרנו עם עיסוקינו יצאתי מהחדר והתקדמתי עוד הפעם אל כיוון הבר. שתיתי כוס וויסקי ויצאתי חזרה לכיוון הבית.
כשחזרתי נכנסתי אל המקלחת ועוד פעם היא צצה לי במחשבות.
פאק. אוקי החלטתי.
אני הולך להתחתן איתה.
YOU ARE READING
האור שבחושך
Roman d'amourאליסון: נערה בת 17.5, תמימה וטובת לב שתעזור לכל איש כשצריך, היא מאוד חרשנית ונחושה. אביה הוא ראש המאפיה של לוס אנג׳לס ותמיד ניסה להרחיק את החיים האלו מהמשפחה. אליסון הייתה ילדה יחסית רגילה עד שפגשה אותו, ידידו הטוב של אביה, אדם. אדם: ראש המאפיה האיט...
