החיים יפים כשהחברים שלך איתך. טוב, "יפים" זה לא התיאור המתאים... מטורפים. החיים מטורפים כשהחברים שלך איתך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ובחדר חשוך לחלוטין אצבעות קטנות מרצדות על המקלדת. האור היחיד מגיע מהמסך שמסנוור את העיניים החומות. הוא מקליד את הפרק הבא ברומן על טאהיונג וג'ונגקוק, לו להפתעתו מחכים לא מאט סטודנטים מסוקרנים.
הטלפון מתחיל לזמזם, הוא מרים אותו, מצמיד לאוזן.
"הלו?"
"ג'ימיני, אתה בסדר?" הקול המתוק של יונגי נשמע בצד השני של הקו.
"כן," מחייך ג'ימין.
"אתה תבוא לבקר את הוסוק ולבקש ממנו יפה סליחה כמו שקבענו?" שואל יונגי.
"ברור," הוא מהנהן. "אני רק צריך לסיים משהו קטן."
"אוקיי, ניפגש שם!"
השיחה מסתיים וג'ימין מניח את הטלפון בחזרה על השולחן, חוזר לכתיבת הפרק. הוא מוסיף מילים אחרונות, עובר על הטקסט בפעם האחרונה ולוחץ על "פרסום" מקריץ חיוך אחרון לכיוון המסך לפני שסוגר את המכסה של הלפטופ.
למה לו להעלות פאנפיק על החברים שלו?
ובכן, כשטאהיונג הציל אותו מהכלא, יצא להם להחליף כמה מילים בפרטיות. אז, טאהיונג התוודה בפניו בכתיבת הפאנפיק והסביר שזה בסופו של דבר תהליך משחרר לחצים. ג'ימין, שבמפתיע לקח את המילים שלו ברצינות, החליט לנסות בעצמו.
אבל... על מה עוד הוא יכול לכתוב אם לא על החברים שלו? החברים הכל כך טובים שלו?
החברים שהוא לא היה מחליף גם תמורת מיליון (אבל אם היה מדובר בשני מיליון זה כבר סיפור אחר).
- הסוף -
כל כך מרגש אותי לסיים את זה. אני יודעת כמה אהבתם את הפאנפיק וכמה מבאס אתכם להיפרד, גם אני לא אוהבת פרידות, אבל הגענו לסוף ורק נשאר לי לקוות שאתם נהנתם מהקריאה.
