הקסם של אפריקה

מפגש עם זר

מה יותר טוב מאיזו מסיבת חוף וקצת אלכוהול
למפגש שובב עם זר קצת מוזר

רוקדים משתוללים מדברים משתוללים

הבוקר שאחרי, הוא איטית מתבהר
לוקח זמן לחלקים להתחבר
מפגש מעניין נחמד
טיפוס מרתק וקצת מיוחד

הבעיה, שעובר יום, והשיחות ממשיכות
שהוא כבר לא זר, יש פה כוונות.

וזו בכלל היתה אמורה להיות הרפתקאה חד פעמית.
לספר לנכדים איזו סבתא קולית יש להם.

ושוב חוזר הניגון,
בין ביט לתנועה,
היתה ביננו שיחה
זה התחיל בניטשה, והמשיך לפרום
מה זאת אהבה ונתינה בלי לצפות לכלום
ושוב דיברנו על פילוסופיה במשך שעות
איך אני תמיד מביאה את עצמי למצבים האלה
ועוד בתוספת תנוחות יוגה משונות.

אני מרגישה שהוא מקלף שכבות
ובכל מבט מתקרב עוד קצת פנימה.
זה נעים ומסוכן,
אבל אין לי עניין.

אחרי פורקן די מתבקש
פתאום הוא פולט, קצת מתבייש
״את יודעת
את מאפשרת מקום ומלאה בנתינה
הלב שלך עוד שלם, אולי כי את מאוד זהירה״

אני? נתינה? מקום ומרחב?
על מה הוא מדבר?
ללב שלי אין מקום להכיל אחר.

אני כמו חולמת, משוטטת בין הכוכבים
בין טיפות הגשם, מנסה למצוא מילים..

הוא מעיר אותי חזרה למציאות
״הלו? אריסטו?״ הוא שואל בעוקצנות

והדמעות כאילו בלי שליטה
זולגות מעצמן ואני לא מבינה על מה
הוא נגע בנקודה קצת רגישה
וזה אולי מה שהייתי צריכה

ליישם את השיעור שאחרי התיאוריה
אהבה היא נתינה
חשבתי שאין לי יכולת כרגע לאהוב ומסתבר שאני ממש עושה את זה בלי תשומת לב מיוחדת

פרום, אחלה ספר,
אצטרך לקרוא עוד כמה פעמים כדי באמת להבין
אבל היי, לפחות למדתי שלאהוב ולפעול אני יודעת
אז קודם כל את עצמי.