רק אל תשאלו אותי איך היה
כי אחרי טירוף כזה.. אין באמת איך לענות.
הייתי ממליצה שתשבו לקרוא את הפולרסטפס ואת הווטפאד שלי, כדי להבין מה עברתי.
הימים האחרונים בבואגמויו גרמו לי ״להניח את הלב״ ממש כמו שם המקום, ולהירגע.
חשבתי על כל מה שהיה, כל החוויה והאם אני מוכנה לחזור הביתה? החלטתי שכן
(עכשיו בדיעבד כשאני כותבת את הדברים במטוס חזרה, ממש מרחק טיסה קצרה לארץ, זה נהיה מורכב להבין שאני לא אתעורר לבוקר אפריקאי עם צ׳אפטי לא מספק וחביתה ספוגת שמן)
ההיכרות עם לו, לוחהן, בחור שוויצרי מקסים שחי במקום כבר שבעה חודשים ואמור לעזוב בנובמבר.
נרקמה חברות טובה ולרגעים אפשר היה לחשוב שקצת מעבר.. והיתה לי לרגע תחושת פספוס, איך את עוזבת ככה משהו פתוח ומסקרן עם עקרב שנולד בדיוק 363 ימים לפנייך ולא מפסיק לעקוץ ולהציק כי מי שרב מאוהב, אבל לא שהיה מעניין, כי אנחנו גאוותנים והאמת.. די ריאלים.
אז החלטתי שלא לחשוב על זה כמשהו שהשארתי שם, אלא כחלק מהחוויה שלי באפריקה והפתיחות שלי לפגוש אנשים חדשים, האהבה שאני מפגינה לסביבה ולעצמי
ואולי באמת יום אחד ניפגש..
ואחרי כל זה, בתוך מערבולת רגשות מטורפת שלהפתעתי נשארתי דיי רגועה בקשר אליה,
רק אל תשאלו איך היה
כי באמת אין מאיפה להתחיל
והתשובה תהיה
היה מדהים
וזהו.
עד פתיחת המגירה הבאה
ברוכה הבאה לך, שנה חדשה.
YOU ARE READING
הקסם של אפריקה
Short Storyהפרק הראשון במסע של חיי, התחיל לפני כמספר שבועות. החלטתי לעצור ולכתוב מה אני חושבת מעבדת ומרגישה על עצמי במהלך המסע הזה מעניין לדעת אם כשאחזור, אכן אהיה שונה ואחרת.
