בלה הביטה בטירה. היא הייתה יפיפה. היו לה גגות גבוהים והכוכבים זרחו סביבה.
כשבלה הביטה בטירה היא הרגישה כאילו כל הבעיות שלה נמסו ממנה והיא התמלאה התרגשות.
זה באמת קורה. היא באמת כאן. בהוגוורטס.
"אוקיי, אוקיי" אמר האגריד. "הקשבה אלי".
מאות זוגות עיניים נרגשות הביטו בו.
" אני יודע. זה מרגש מאוד" אמר האגריד והתחיל לחלום. " אני ממד זוכר את היום הראשון שלי. כאילו זה היה אתמול..."
לפתע השתנתה הבעת הפנים של האגריד, כאילו הוא התעורר מחלום.
"טוב" אמר האגריד וכחכח בגרונו. "כדי שנעלה על הסירות!".
"איזה סירות?" שאלה לונה.
בלה דמיינה את הסירות במוחה. היא שמעה מאות סיפורים עליהן מאחיה, אבל מעולם לא ראתה אותן במו עינייה.
כאילו קראו את מחשבותיה החלו הסירות לצאת אחת, אחת מתוך האגם.
על כל סירה היה תלוי פנס נר קטן שנצץ באור הירח.
הסירות נראו כמו מאות כוכבים על פני האגם החשוך.
"קדימה, קדימה" זירז האגריד את התלמידים. "הם לא יצופו שם לעד".
התלמידים התקדמו לעבר האגם.
"תתחלקו לקבוצות. קדימה! קדימה!" צעק האגריד.
האגריד התקדם לעבר בלה.
"הנה אתם שלושתכם תעשו קבוצה מעולה!" אמר האגריד.
"שלושתינו?" שאלה בלה.
היא הביטה לאחור וראתה ילד קטן ורזה, עם מצלמה גדולה מביט בה בהערצה.
"ש..שלום! אני קולי!" אמר הילד בהתרגשות. "אכפת לכן אם נעשה תמונה?".
"בטח" אמרה לונה בחביבות.
בלה הביטה במצלמה. פלש חזק סינוור את עינייה.
"תודה!" אמר קולי בהתרגשות.
בלה ולונה חייכו אליו.
"אמא שלי היא מה שאתם קוראים לו 'מוגלגית'" הסביר קולי. "אז כשהיא שמע על תמונות זזות היא קנתה לי את המצלמה הזאת!".
"בטח מגניב לגלות על קסם אחרי שכל החיים שלך אמרו לך שהוא לא קיים!" אמרה לונה.
"כן!" אמר קולי. "ידעתן שלמוגלגים גם יש סוג של קסמים?".
"באמת?" שאלה לונה.
"כן!" אמר קולי. "קוראים לזה קסמים אבל זה יותר טריקים וזה לא אמיתי...".
"מגניב!" אמרה לונה.
"אני גם תמיד האמנתי שקסמים קיימים!" אמר קולי.
בלה ולונה חייכו עליו בחביבות.
"טוב, טוב אתם תספיקו לדבר בארוחה" קרא האגריד אל התלמידים. "עכשיו תמהרו ותעלו על הסירות!".
בלה, קולי ולונה הנהנו והתקדמו לעבר האגם.
סירה קטנה התקדמה לעברן. הם תפסו לתוכה והתיישבו.
האגריד דחף את הסירה וביא התחילה לשוט.
בלה הביטה בהאגריד בזמן שעלה על הסירה האחרונה.
היא הביטה לעבר הטירה. היא הייתה יפיפיה. בלה מעולם לא ראתה יופי כזה.
אחרי כמה דקות של שייט הם הגיעו לחוף השני.
הם הלכו בשביל אל הטירה.
וכשהגיעו בלה ראתה את דלתות הכניסה הגדולות ואת מאות אבירי המתכת שהוסתרו בקירות.
היא המשיכה להביט סביבה כשהלכה במסדרון.
לפתע בלה קלטה שהאגריד לא איתם. אבל היא המשיכה להתקדם עם כל שאר הילדים.
הם עלו במדרגות המכושפות וכאילו פקדו עליהם נעצרו בסופם.
אישה דקה וגבוה, עם כובע מחודד נכנסה לחלל.
"שלום לכולם!" אמרה האישה. "אני פרופסור מקגונגל המורה לשינוי צורה וראשת הבית של גריפינדור!".
"חלקכם כבר יודעים את זה מאחים ואחיות ואולי מההורים" אמרה מקגונגול. "אני אלמד את כולכם שינוי צורה אבל אני אהיה ראשת הבית רק של חלקכם".
מקגונגול סקרה את התלמידים.
בלה הביטה בה בהתרגשות.
"טוב אז לפני שנכנס לחדר האוכל אני רוצה לברך אתכם!" אמרה מקגונגול.
בלה הביטה בדלתות הגדולות שמהן מקגונגול נכנסה. היא לא שמה לב עליהן לפני כן. היא חזרה להביט במקגונגול.
"ברוכים הבאים!" אמרה מקגונגול. "ברוכים הבאים להוגוורטס!".
-
טוב אז זה היה הפרק השמיני לסיפור שלי!
אני מקווה שנהנתם ממנו;)
אם יש לכם הערות תכתבו לי בתגובות. אני אשמח למשובים;)
אני אעלה את החלקים הבאים פעם ביומים.
YOU ARE READING
𝙸𝚝 𝚒𝚜𝚗𝚝 𝚕𝚒𝚔𝚎 𝚒𝚝 𝚜𝚎𝚎𝚖𝚜 𝚒𝚝 𝚒𝚜 ~ סיפור הארי פוטר
Fantasíaלבלה וויזלי יש סוד מסתורי.. אבל איך הכל התחיל? בלה וויזלי היא תלמידת שנה ראשונה בהוגוורטס, ובת למשפחת וויזלי. חייה של בלה נראים רגילים לעין, אבל לבלה יש סוד מסתורי.. והכל התחיל כשגילתה על יומנו של טום רידל, האדם שישנה את חייה.. אבל מה בדיוק קרה? (הס...
