חיבוק נשיקה סטירה

57 6 1
                                    

נ.מ-פרסי

"מי אתה?" שאלתי את הצל

הייתי ביער צמרות העצים הסתירו את השמש עמדתי בעמדת קרב, אנקלוסמוס הייתה שלופה בידי מישהו דיבר אליי מבין העצים אילו רק ידעתי איזה עץ........

"אני הדממה ואני הצרחה" ענה הקול מאחורי באינסטיקס הסתובבתי לעבר הקול אבל לא ראיתי כלום

"אני קרח ואני האש" המשיך הקול שוב מאחוריי שוב הסתובבתי וראיתי צל נעלם

"אני האויב ואני החבר" המשיך הקול מעוד עץ שמאחוריי התחלתי להסתובב נחוש בדעתי להרוג את היצור

"אני פה ואני שם" כן שמתי לב! רציתי להגיד אבל הקול ברח לי מהגרון

"ואני האל שלך!" קרא הקול בצעקה מאחוריי הרגשתי דקירה בצד הבטן עיני נפערו בהפתעה ראיתי את הזהב שבצבץ מקצה מבטני זהב קיסרי

כשלתי בין העצים וכשהאור חזר להציץ מבין הצמרות קרסתי על העץ הקרוב ראיתי את שרלוט מגיעה לעברי וקרסתי שמעתי במעומם את וויל, שרלוט, ואנבת' "מה דקר אותו?" שאל וויל

"זהב קיסרי" נאנקתי ואיבדתי הכרה

סיוט זה היה חייב להיות סיוט

הייתי במערה, מולי כרעה על ברכיה נערה עם שיער ערמוני שהייתה יכולה להיות יפייפה אילולא הייתה מטונפת כל כך פניה היו מלוכלות אבל עיניה הכסופות נצצו בשנאה יוקדת ידיה ורגליה של הנערה היו כבולות בשרשראות שלא מצאתי את סופן מולה עמד נער בערך בן 17 שערו השחור היה מסורק ונקי בניגוד לזו של הנערה עיניו היו כסופות גם הן ופרצופו חייך חיוך שבע רצון ונבזי

"את יודעת," פתח הנער ואמר "את תמיד חשבת שבנים הם יצורים מגעילים. שלא מגיע לנו לחיות. לא היית מוכנה שיהיה צאצא בן על שמך נכון?" הוא פלט נחרת צחוק

"אבל אני חושב שאפילו את צריכה להתגאות בי. הרי כלאתי אותך כאן ואנחנו הרסנו גם את האי הקטן הזה שלך ועוד מעט נשמיד כל זכר של הציידות ואז גם אותך!" הוא חייך "אני אהיה אל הירח החדש!"

הנערה שהנחתי שזאת ארטמיס חייכה חיוך קטן ומלא ביטחון "אני עדיין לא מתחרטת על כל מילה רעה שאי פעם אמרתי לך"

הנער התעצבן הוא התכופף ליד האלה והרים את סנטרה "את יודעת שבתור אלה שחושבת שהיא הכול את רק ילדה קטנה וחסרת תועלת!" הוא צעק "אני לא מאמין שחשבתי שאני טיפש ועקום רק בגללך! הייתי רוצח אותך לולא הטקס המוזר הזה!"

"אתה פשוט מפחד ממני" אמרה ארטמיס בנחישות
הנער סטר לאלה ויצא בכעס מהמערה. עכשיו ארטמיס הסתכלה עליי ראיתי מעט בלבול כשהבינה שאני בן, אולי הייתי היחיד שגסס  אבל אחרי שניה המשיכה בדבריה

אחים זה לנצח -פרסי ג'קסון-Where stories live. Discover now