THIS TIME

בלעדיו בעולם הזה-פרק 24

כעבור יומיים

אין כלום לגביי מתאו, אני דואגת לו בטירוף ואני כל בוקר ולילה שואלת עם יש חדש אבל כלום, קשה בלעדיו אני רוצה שהוא יצחק איתי, שידגדג אותי ושאני יצחק כמו משוגעת, שהוא ינשק אותי כמו שהוא מנשק,ושיהיה לצדי

עכשיו כבר 4:37 בלילה ואני קוראת את הספר שלי

ואז נשמע דפיקה מהדלת, קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת ואחד מהחיילים של מתאו היה שם ואמר ״גברתי הבוס בבית החולים״ והדמעות כבר החליקו ואמרתי ״מה המצב שלו״ והוא ענה ״שנלך לשם תדעי״ לא רציתי לבזבז אף זמן וישר הלכתי איתו

כבר הספקתי להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שיבואו לבית החולים

אני והחייל של מתאו הגענו לבית החולים והחייל ואני לא הלכנו לקבלה פשוט הלכתי לאן שהחייל של מתאו הלך ואז הגענו ואיש שנראה בגיל 20+ התיישב שם

ניגשתי לאיש שישב ואמרתי לו ״היי תסלח לי אבל אתה קשור למתאו רוסו?״ והוא ענה ״כן, אני אח שלו״ ואני פערתי את עיניי ואמרתי ״מתאו אף פעם לא אמר לי שיש לו אח״ והוא הסתכל עליי ואמר ״איך את יודעת את השם האמיתי שלו?״ ועניתי ״אני חברה שלו, מאי״ הוא הנהן ואמר ״אז את מאי המדוברת אגב אני עומר״ ועניתי ״אני לא ידעתי שלמתאו יש אח בשם עומר״ והוא צחק קצת וגם אני והתיישבתי ושאלתי אותו ״מתאו אף פעם לא דיבר איתי על ההורים שלו מה קרה להם?״ והוא ענה לי ״הם בסדר פשוט מתאו לא מחובר אליהם כל כך אז הוא מעדיף לא לדבר עליהם״ והנהנתי

ואז ההורים שלי הגיעו עם נטע ולוקאס

אחרי כמה דקות דוקטור יצא אלינו ואמר ״הוא נכנס עכשיו לניתוח״
שלפי מה שהבנתי ירו למתאו בראש

קמתי מהכיסא ואמרתי ״מה מצבו?״ והוא אמר ״הסיכויים שהוא יצא נמוכים מאוד, וגם עם כן הוא יכול להיות בתרדמת ועם הוא יקום מהתרדמת רוב הסיכויים שהזיכרון שלו יפגע״

התיישבתי בחזרה בכיסא בהלם מוחלט כי הבנתי שיש מצב שהוא ילך לי, הבן אדם שאני כל כך אוהבת יש מצב שהוא לא יזכור אותי ויותר נורא יש מצב שהוא לא יקום, הדמעות זלגו על לחיי ולא הפסיקו לרגע

עברו כמה שעות והדוקטור שוב יוצא והוא אמר ״הניתוח עבר בהצלחה אבל הוא כפי שציפינו בתרדמת רק עם הוא יקום נוכל לדעת עם הזיכרון שלו נפגע״ והרגשתי מצד אחד שמחה מטורפת אבל מצד שני הרגשתי גרוע הרגשתי שעולמי קרס

ואז אמרתי ״דוקטור אפשר לראות אותו?״ והוא אמר ״כן בטח בואי״ והלכתי עם הדוקטור ונכנסתי ראיתי אותו ישן כמו מלאך אהוב שלי, נכנסתי לחדר והתיישבתי על הכיסא שליד המיטה שלו וליטפתי את שיערו ואמרתי ״מתאו שלי בבקשה תקום אני לא יכולה בלעדייך בבקשה״ ושוב בכיתי ואמרתי ״אני אוהבת אותך כל כך אל תוותר בבקשה״ ואז יצאתי מהחדר ואמרתי לעומר ״לך אליו״ הוא הנהן ואמר ״אני שמח שהוא בחר בך״ חיוך קטן עלה על פניי ועומר נכנס למתאו ואני הייתי צריכה לנשום קצת אוויר אז יצאתי מהבית חולים ואז ראיתי את עמית

ואמרתי ״עמית מה את עושה פה?״ והיא אמרה ״ההורים שלך התקשרו אליי ורציתי לראות אותך״ ואז חיבקתי אותה והתפרקתי והיא ליטפה את הראש שלי ולחשה לי ״הכל יהיה בסדר אהובה שלי את תראי הכל יהיה טוב יפה שלי״

עברו כמה שעות ואני עכשיו יושבת על הכיסא ליד המיטה של מתאו והשעה כבר 16:36 ההורים שלי הלכו הביתה לישון ואני לא רציתי אבל אמא שלי העקשנית לא הסכימה לי להישאר ללא שינה אז עוד שעה אני צריכה ללכת הביתה למרות שאני כל כך לא רוצה

עומר נשאר איתי פה ואני כבר הספקתי להגיד למתאו עוד כמה דברים אבל כלום המצב שלו לא השתנה

השעה 17:19 ואני כבר בבית ונכנסתי להתקלח ולהתכונן לשינה כי לא ישנתי כל היום ואז נכנסתי למיטה ונרדמתי.

קמתי ובדקתי מה השעה והשעה הייתה 20:32 ואז ירדתי למטה לאכול

לוקאס ונטע כבר הספיקו לעשות לי שיחה ולנחם אותי.

קמתי בבוקר לצלילי השעון המעורר וירדתי למטה לאכול למרות שלא היה לי חשק בכלל.

אחרי שסיימתי לאכול הלכתי להתארגן שמתי גינס וחולצה לבנה מתחרה, שמתי את הגורן הירוקות שלי לקחתי תיק בצבע ירוק והלכתי לבית חולים

הגעתי לבית חולים ואז שוב באותו תנוחה אותו מצב הכל רגיל ושוב הדמעות זולגות על לחיי ואז חשבתי לעצמי האם הוא יזכור אותי? אם לא אז הוא יואהב אותי בחזרה בדרך כלשהי? האם הוא יחזור להיות כמו שהיה לפני שירו בו והוא נכנס לתרדמת? והאם הוא בכלל יקום מהתרדמת? אני מקווה שכן כי אני פשוט לא יוכל להיות בלעדיו בעולם הזה לא משנה מה יקרה אני אוהב אותו לנצח.
_________________________________________
עוד פרק והוא גם די ארוך
תרשמו לי עם אהבתם את הפרק ותודה רבה על הצפיות אתם מדהימים
מה אתם חושבים שיהיה מתאו יתעורר?
תמשיכו לקרוא ותגלו הכל.
בהמשך הסיפור יהיה כמה אזהרות לגביי הפרק אבל אני ירשום אז אל תדאגו❤️