THIS TIME

עיגול קטן של תקווה-פרק 25

⚠️הפרק מכיל התקפי חרדה אז כל מי שיש לו בעיה עם •הנושא הזה מוזמן לדלג על הקטע⚠️

תקווה ,זה מה שחסר לי
מה לעשות עם התקווה נעלמת?
מה לעשות עם אתה חושב שזה נגמר לתמיד?
התקווה שלי נעלמת כל יום שהוא לא קם
כל יום שאני סובלת ובוכה
כל יום שיש לי התקף חרדה,
כל יום שאני לא רואה אותו,
נשארה לי קצת תקווה שאני מקווה שהוא לא ילך לי שיחזור אני יודעת שהוא היה רוצה שאני ישאר עם עיגול קטן של תקווה.

כעבור חצי שנה
חצי שנה עברה מאז מה שקרה למתאו הוא עדיין בתרדמת ללא שינוי במצב, בזמן הזה כבר אני הפכתי להיות בת 17 לוקאס ועמית יוצאים ביחד,ואני, אני עכשיו בחדר של מתאו בבית חולים כמו שאני עושה כבר במשך 6 חודשים,היום זה היום הולדת של מתאו וכל החדר שלו מלא בבלונים.

ההורים שלי אומרים לי לטוס עם עמית לוקאס ונטע ולקחת לעצמי קצת חופש, חשבתי על זה אני לא יגיד שלא אבל אני עוד לא בטוחה ב100% עם זה מה שאני רוצה אני עוד יחשוב על זה

אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה ״מותק לכי הביתה טוב היית כאן הרבה״ הנהנתי ואמרתי ״טוב אמא״ לפניי שיצאתי נתתי נשיקה למתאו אבל לפניי שיצאתי אמרתי לאמא שלי ״אמא תחכי לי בחוץ אני כבר באה״ היא הנהנה והלכה, הלכתי למתאו ולחשתי לו באוזן ׳אני אוהבת אותך, יום הולדת שמח האהוב שלי' והדמעות כבר זלגו אבל מהר מאוד ניגבתי אותן

הגעתי לבית שלי ונכנסתי להתקלח ושמתי בגדים ויצאתי קצת לבחוץ לחשוב על דברים חשבתי על הטיסה והחלטתי שאני כן יטוס אני צריכה קצת חופש

כבר הייתי ליד הים ושמעתי מוסיקה הרוח שוטפת את פניי ואז מישהו התקשר אליי זאת הייתה אמא שלי ועניתי לה ״כן אמא?״ אמרתי והיא אמרה ושמעו אותה בוכה ״הוא ער יפה שלי הוא קם״ העיניים שלי נפערו ואמרתי ״אני בדרך עכשיו״ וניתקתי את השיחה ורצתי לבית שלי ועליתי לחדר של לוקאס כי הוא חזר איתי ברכב שלו ופתחתי את הדלת ״לוקאס הוא קם בוא עכשיו״ הוא הנהן ונסענו

הגענו לבית חולים ושאלתי את אמא שלי ״איפה הוא?״ והיא אמרה ״בחדר אבל, מתוקה יש מצב שהוא לא יזכור אז אל תפתחי ציפיות״ הנהנתי ונכנסתי לחדר 6 חודשים שאני רואה אותו בלי תזוזה על המיטה ופתאום לראות אותו זה מוזר

התקרבתי למיטה והוא היה שם עם עיניים פקוחות והסתכל עליי ואז עומר נכנס, ואני פשוט חיבקתי את מתאו ואז הוא פשוט הרחיק אותי ממנו ואמר ״מי את?״ המשפט שחשבתי עליו 6 חודשים הגיע ידעתי שזה יקרה אבל בכל זאת משהו בי חשב שאולי אותי הוא יזכור

התרחקתי ממתאו ושמעתי את עומר אומר ״זאת מאי אתה לא זוכר אותה?״ ומתאו אמר ״לא מי זאת בכלל״ ואני פשוט לא יכולתי יותר ורצתי משם הכי מהר שיכולתי כולם צעקו לי אבל לא יכולתי פשוט רצתי

הגעתי לים אין לי שמץ לאיפה רצתי פשוט רצתי והגעתי לכאן קשה לי כואב לי זה מרגיש לי כיאלו לקחו את הלב שלי וחצו לשניים, אני רוצה לטוס מפה ולשכוח הכל הדמעות דוב התחילו וניהיה לי קשה לנשום שוב התקף חרדה, ניסיתי לנשום ללא הצלחה ולא היה עליי משאף התחלתי להיכנס ללחץ אני מרכישה את האוויר שלי לא בריאות וקשה לי לנשום ואז התחלתי לספור

״אחד״

״שתיים״

״שלוש״

״ארבע״

״חמש״

״שש״

״שבע״

״שמונה״

״תשע״

״עשר״
והצלחתי לנשום בחזרה

הגעתי הביתה ועליתי לחדר שלי והתחלתי להתארגן לשינה ואז קראתי ספר ונרדמתי.

                                  נ.ק מתאו

ראיתי ילדה ואז היא חיבקה אותי אין לי מושג מי זאת אז פשוט הרחקתי אותה ממני ואמרתי ״מי את?״ היא הסתכלה עליי כלא מאמינה ואז אחי עומר אמר ״זאת מאי אתה לא זוכר אותה?״ ואז הילדה פשוט רצה משם ואז אמרתי לעומר ״מי זאת?״ והוא ענה ״מאי חברה שלך כבר שנה אני חושב״ ואוו לזה לא ציפיתי הייתי עם בחורה שנה בדרך כלל זה אחרת

אחרי כל הדיבורים על מאי הזאת אז חזרתי לבית שלי והתקלחתי ואכלתי
אחרי זה החלטתי להסתכל בטלפון ונכנסתי לגלריה וכל הגלריה שלי זה תמונות שלי ושל הילדה, עם באמת הייתי איתה שנה אז אני מבין היא יפה עשיתי בחירה טובה אבל אני לא זוכר אותה פשוט.

קמתי בבוקר ושטפתי פנים והתחלתי להתארגן יש לי היום יום חשוב עוד יום במאפיה שלי.
_______________________________

תודה על הצפיות❤️❤️❤️