הושלם!
•מקום ראשון בקטגורית ׳אמת׳
•מקום שלישי בקטגורית ׳lies'
•מקום שישי בקטגורית 'romanticism'
•מקום שמיני בקטגורית ׳ווטפאד׳
•מאי כהן נערה בת 16 בכיתה י' ותלמידה מצטיינת מאי חיה את החיים הטובים יש לה אחות בשם נטע וחברה הכי טובה בשם עמית. מאי אף פעם...
מאז השיחה עם ליאור לא יכולתי לעצום עין ולא לחשוב עליו כל רגע שעבר חשבתי שאני פאקינג התנשקתי עם הקאפו האיטלקי וזה ליאור זה היה כל כך מוזר אני בחיים שלי לא רוצה לראות אותו יותר הוא שיקר לי האכיל אותי בשקרים אני בכלל לא יודעת עם באמת קוראים לו ליאור או שזה גם שקר, רוב הסיכויים שזה שקר
עברו ימים מאז השיחה שלי עם ליאור, שיחררו לי את הידיים כי ידעו שאני פשוט שבורה אין לי תקווה אני הולכת להיות פה הרבה זמן, כל יום אני בוכה, מביאים לי אוכל אבל איני רוצה הדבר היחידי שאני רוצה זה פשוט להגיד לליאור למה, למה הוא עשה לי את זה, יש לי כל כך הרבה שאלות בראש אני מתגעגעת לעמית ונטע הלוואי שהן היו פה הן הין אומרות לי מה לעשות
הדברים שמביאים פה לאכול מזעזעים אבל אני לא מדברת אני חלשה מידי, אני כל כך רוצה לחזור הביתה ולחבק את אחים שלי והורי ועמית וגם את ליאור למרות זאני מנסה כל כך לשנוא אותו. הבחור שחטף אותי נכנס ואמר לי "בעוד יומיים אנחנו מתחתנים אל תעשי בעיות" הוא אמר ועזב הוא השאיר אותי שם בהלם לא נתן לי אפילו זמן להגיב, אין מצב שאני יתחתן לא איתו זה בטוח ואני גם לא מוכנה בגיל הזה, הוא עושה הכל בשביל לעצבן את ליאור
בכיתי כל כך חזק וכל כך הרבה נמאס לי להיות במקום הזה בא לי ללכת לחזור הביתה אני שונאת את המקום הזה את האנשים הכל כך קרים פה עם המבטי רצח שלהם אף אחד לא מדבר חוץ ממנו, חוץ מהאיש הזה שחטף אותי ועוד בחור שהוא בטח העוזר שלו או חייל למרות שיש פה עוד כל כך הרבה אנשים שהם החיילים שלו אבל עם האיש הזה הוא כל הזמן אז אני לא יודעת מי הוא בדיוק.
עבר יום ללא משמעות כמו כל הימים שלי כאן, והבחור הזה שוב נכנס לא היה לי כוח עליו יותר באמת אני רוצה לעקור לו את העיניים כבר, הבחור אמר "מחר אנחנו מתחתנים חבר שלך יהיה שם תתכונני לזירת מוות" הוא תפס את הזרועות שלי כך שאני לא יוכל לזוז והוא נישק אותי בשפתיים, זאת הייתה הרגשה מזעזעת באמת זה לא כמו הנשיקות של ליאור אפילו לא קרוב, הוא ניתק את השפתיים שלו ואני עדיין הייתי בהלם מהמעשה והוא חייך חיוך מגעיל ועזב ושוב כמו כל יום בכיתי המחשבה שאני מחר מתחתנת ועל המחשבה שהוא נישק אותי ועל המחשבה של הצמד מילים 'זירת מוות' ליאור ישמע על זה הוא בטוח יבוא, אני לא רוצה שהוא יבוא, החולה נפש הזה יהרוג אותו אבל אני לא יודעת עם ליאור ידע או לא כי אני לא מכירה אותו בתור קאפו אלא בתור ליאור לוי ולא בתור משהו אחר
ליאור
"הוא מתחתן איתה!?" צעקתי החייל שלי הנהן ואני רק רציתי לתפוס את קאפו שיקגו ולעקור לו את הרגליים, הוא לא יגע בחיים במאי כל עוד אני כאן בחיים הוא לא יגע באישה שלי בחיים, אני לא יודע מה לעשות כי אני יודע שהוא מתכנן להרוג אותי שם וזה מה שהוא רוצה שאני יבוא לשם והוא יהרוג אותי אבל אני לא עמוד ללכת לשם אני ידאג שאני יחיה וגם מאי, אני אוהב אותה כל כך והיא תצא משם בסדר ללא פגיעה כי עם כן אני יהרוג של את כולן אני יחתוך לכולם שם את הראשים אני נשבע.
כעבור יום☀️
מאי אני עייפה אני חלשה כמו שלא הייתה אי פעם והיום של החתונה הגיעה, הדלת נפתחה וראיתי 3 בנות שבאו עם המון ציוד אחת עם איפור, שנייה עם שיער, והשלישית שמלה הבנות התחילו בעבודתן ואז בחרו לי שמלה עם שסע בצד ועקבים בצבע גוף ואיפרו אותי ועשו לי קוקו,
ככה הייתה נראית מאי🤍
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי לבחוץ וראיתי אותו את מי שחטף אותי הוא היה נראה רע ומזעזע כפי שהוא, איבדתי כל תקווה בקשר לליאור, האיש שחטף אותי צעד אליי ואמר "את נראית מושלם" חלחלה עברה בי והוא לקח את ידי והוביל אותנו לאוטו, נכנסתי לאוטו וישבתי בשקט לא היה לי מה להגיד ועם היה לי זה רק שהוא יעזוב אותי ושישחרר אותי אבל אני מפחדת שהוא יעשה לי משהו, הגענו לאולם ונכנסתי התחילו לארגן את כל הדברים ואנשים התחילו להגיע ואז הלכתי לחדר שלי והחתונה התחילה שמעתי את מחיאות הכפיים מבחוץ רציתי כל כך לברוח אבל לא יכולתי היו שם ארבע שומרים בחיים לא הייתי מצליחה לעבור אותם קראו לי לבמה זה היה הרגע שלי ללכת לשם בתור הכלה שלו ולקחתי נשימה וברגע שבאתי לצאת שמעתי בום! ואז מישהו נכנס לחדר ניסיתי לראות מי זה וזה היה ליאור דמעות עלו לעיני ולא יכולתי להיתאפק וחיבקתי אותו והוא אותי, חשבתי שהוא שכח ממני ושהוא לא יבוא, לפתע ליאור אמר "אנחנו חייבים ללכת בואי" הוא לקח אותי ביד ורצנו ליציאה
הגענו ליציאה ונכנסנו למין רכב שחור הבנתי שזה כנראה רכב של ליאור, ואז אמרתי "תודה חדבתי ששכחת ממני" חייכתי אליו חיוך קטן וחזרתי להסתכל על החלון.
