חזרתי הביתה בכוחות עצמי , המחשבות שלי נדדו למשהו אחר - למוות .
כן , אובחנתי בדיכאון לפני הרבה שנים אבל זה נעלם טיפה עם בואה של אלינור לחיי .
לא חשבתי שזה יחזור ..
פתחתי את דלת הבית , הארי לא בבית .
עליתי במדרגות והבטתי במראה שהייתה בחדרי - רק אז שמתי לב שדמעות נוצרו בעיניי .
זה תמיד מזכיר לי ,
דמעה היא כמו גשם ,
היא נוצרת ממשהו - משהו כואב שמגיע ורוצה להשתחרר - משהו שאתה לא יכול לשמור אצלך , ואז אתה חייב לשחרר .
אז אתה נותן להם , אתה נותן להם לרדת ולשקוע בבגדים או בלחיים .
אתה נותן להם להשתחרר - לצאת לחופשי .
״לואי ?״ דפיקה בדלת נשמעה .
״כן ?״ אמרתי , הדלת נפתחה וחשפה את הארי .
הוא הזיע , כנראה חזר מהמכון .
מבטו סרק אותי עד שהגיע לעיניי שאני בטוח שהיו אדומות .
״בייבי , למה אתה בוכה לו ?״ שאל והתקרב אליי .
״אסו-ר ל..י..״ גימגמתי , משאיר אותו מבולבל .
״בייבי לו ...״ לחש ופתח את זרועתיו לעברי .
נכנסתי אליהם בלי להסס ,
התחושה של זרעותיו עוטפות אותי הרגישה כמו בית .
נתתי לדמעות לרדת ולהרטיב את חולצתו .
״אתה צריך חיבוק לפעמים , לו״ לחש וליטף את שיערי , ״זה בסדר לבקש - אתה יודע ..״
הנהנתי .
הרמתי את מבטי לעיניו הירוקות .
והוא הביט בעיני .
הרגשתי אותו מתכופף מעט - ואז - שפתיו נחתו בשלי .
——————-
היי יקירות !!
אני משתדלת לכתוב פרקים ..
אני רוצה לומר , זה לא נותן לי להגיב לכן בתגובות - אז רק שתדעו שאני קוראת הכל ומודה לכם מאוד .
YOU ARE READING
I'm sorry, baby// L.S
Storie d'amoreלואי ואלינור בשנה השניה שלהם באוניברסיטה , ועוד פחות מחצי שנה הם עומדים להתחתן. ביום שישי אחד שאלינור לוקחת את לואי לארוחת ערב אצל אמא שלה, גם בעלה והאח החורג של אלינור - הארי. מצטרפים. לואי בחיים לא ראה מישהו כל כך מושך ומדהים כמו הארי. ~~~~~~~~~~~...
