סיפור האהבה שלי

פרק 4 - אנשים משתנים ואנשים מגיעים

נ.מ נועם
ירדנו במדרגות ושמעתי את הילה אומרת לבן
"תקשיב אני מכירה מישהי מטר 70 ברוטנית בול הטעם שלך אולי תציע לה?"
"תני לי לגלות שי" הוא אמר בייאוש
"יא איך ידעת?" אמרה לו מופתעת
"אני חושב שהיא היחידה חוץ ממך במין נקבה" אמרתי בתור עקיצה לבן ידעתי שהוא חייב לשפר את הכישורים החברתיים שלו
"ברור שאני מכיר!" הוא אמר בקול מעוצבן
"כן נכון, אלמנה שחורה" הילה אמרה לו רצתה להחזיר לו על מקודם
"שכחת להזכיר את מרינט מליידיבאג הוא מפנטז עליה בלילה" אמרתי בקול מתנפן ונתתי מרפק לבן
"נכון אתה צודק הוא מפנטז שהוא מנשק אותה" הילה אמרה ועשתה כמו נשיקות עם השפתיים שלה,אני והילה היחידים שיודעים שהוא צופה החיפושית המופלאה הוא התעצבן ודחף אותי
"היי מה אני עשיתי?" שאלתי עם חיוך קטן על פניי
"אתה יותר גדול ממנה,אשמתך" הוא אמר לי
"אגב אני מכיר מלא בנות" הוא אמר בקול מתחכם
"כן בטח אולי המורה שלנו למוסיקה אתה מכיר אתה יודע זאת עם הפלולה המוזרה" היא לו באותו הטון שלו
"אני מכיר אותך הילה ואני מכיר את שי ואת עדי אמר מכיתה י'5 ואת נויה שגיב מכיתה י'8"
הוא אמר מנסה להעביר את הנקודה *הוא מכיר בנות* ממש
"בסדר הבנו רומיאו" אמרה לו הילה בקול מלגלג
שהגענו למטה פתאום רץ לפנינו תומר מוסקו האדם הכי מגעיל שפגעתי בחיי
-זיכרון
זה היום החמישי שלי בכיתה ז' אוי איזה כיף היה עד עכשיו שמחתי נורא שאפילו לא שמתי לאן הלכתי ובטעות נתקלתי במישהו שהיה בטלפון
"תגיד ילד אתה מתייחס לאן אתה הולך"
הוא אמר לי הבחור בקול עצבני אני חושב שהוא בכיתה ח' היו לו זיפים קטנים על הסנטר
"סליחה לא. שמתי לב" אמרתי לו בקול מגמגם פחדתי הוא אולי הבחור השישי שדיברתי איתו בבית ספר כולו הוא התכופף אליי כי היה גבוה ממני באיזה 15 סנטימטרים
"תקשיב לי ילד קטן,בבית ספר הזה אם לא תגדל עמוד שידרה אנשים ירמסו אותך וישברו בך הכל חלק אחרי חלק,ותזכור. את מי אמר לך את זה תומר,תומר מוסקו" הוא אמר בטון הכי רציני והתרומם בחזרה למעלה והלך ונתקע בי.אני עצרתי את הנשימה היה לי קשה לעכל הכל רציתי לקבור את עצמי בקושי הצלחתי לזוז אבל בסוף נשמתי עמוק והלכתי ששמעתי את הצלצול
-סוף זיכרון
ומאז אני לא מתקרב לתומר הוא השאיר לי סוג של צלקת נפשית
כשהוא התקרב אלינו ראיתי שהוא מחייך הבחור שגרם לי לפקפק במשמעות החיים עד כמעט התאבדות
"תגידו אני מדמיין או שהוא מחייך לכיווננו?" שאלתי אותם בפרצוף מתאמץ לראות שאני לא טועה
"לא הוא מחייך" ענה לי בן
"נראלי שהוא התחיל עם סמים" אמר לנו
"שקט הוא בא" אמרה לנו הילה ונתנה לנו מכה עם המרפקים שלה
"שלום,רציתי להגיד לכם סליחה על כל הזמן הזה שפגעתי בכם,הייתי תומר רע אז אבל עכשיו אני תומר טוב עם לב טוב" אמר לנו בפרצוף שממש מתנצל אבל עדיין מטופש ואז הוא בא אליי תפס לי את הידיים עם שלו ואמר לי בפרצוף כלבל לא כל כך מוצלח "אני מצטער על הכל אתה אדם חזק,עם לב זהב שלא ראיתי מימי אתה אדם שמגיע לו הכל"
הוא אמר לי אז עניתי לו בחיוך מאולץ ולא מבין
"תודה?"
הוא חיבק אותי ממש חזק בקושי הצלחתי לנשום חשבתי שאני עומד למות לו בידיים אבל אז הוא שיחרר אותי לא הרגשתי מעולם כל כך שמח שאני יכול לנשום
"יופי אני כל כך אוהב את הרגשה החדשה שלי,ביי חברים חדשים כל העולם הוא חברים!" הוא צעק את זה והמשיך לדלג בשמחה כמו שילד קטן עושה אחרי שהביאו לו סוכריה על מקל רק היה חסר שיהיה לו בלון ביד הוא ילד יום הולדת עם ההתנהגות הזאת
"ואוו זה היה מוזר,אני דיי בטוחה שהוא על סמים עם התנהגות הזאת" אמרה הילה
"הוא בטוח על משהו,אבל אני לא יודע מה" אמר בן וכיווץ את עיניו
"היי! אתה לא אמור לנחש על איזה סם נמצא אדם מסוים" אמרה לו הילה ונתנה לו מכה בראש
"אוקיי אוקיי אני יפסיק" אמר בן "לבינתיים" אמר בלחש
אני ציחקקתי מעט ואז ראיתי נער ונערה נראלי בגילנו הנערה הייתה נראת נורא חמודה אבל הנער היה נראה כמו השומר ראש לה
נקשתי כמה נקישות באצובעותיי כדי למשוך את צומת ליבם של הילה ובן
"היי תראו ילדים חדשים" אמרתי להם
"הבת נראה חמודה" אמרה הילה
"הבן אולי פחות" אמר בן
"אולי תזמין אותה לנשף היא תוכל להגיד לא ליופי הזה" אמרה הילה ונתנה מרפק לבן
"לא,אני לא הולך" אמר בן והפנה את גבו אלינו
ואז ראיתי שהם ממש קרובים אלינו ו...

מקווה שאתם אוהבים החלטתי לעשות סוג של ספיישל חג ולעלות עכשיו אבל בעיקרון אני חושבת שאני יעלה כל יום חמישי אז בינתיים תהנו מהפרקים
ואל תשכחו להצביע ולכתוב לי הדעה שלכם