הבובה של גאיה

פרק 2

כשהגענו לנחל פרסי כבר היה שם והיה שומר יחיד, אבל  ידעתי שאהיה קשה להביס אותו. "אז מה ניקו, הבאת את הילדה החדשה? רעיון גרוע." פרסי אמר.
היה לו שיער  שחור, עיניים ירוקות כמו הים, והוא לבד שריון קרב מלא , חוץ מקסדה (מה שלא הבנתי, למה שיעשה את זה?). " אני יכולה להיות יריבה רבת עוצמה כשאני רוצה להיות." אמרתי מנסה להישמע מאיימת.
עוד תקיעת קרונות הפחידה אותי ונתתי לניקו בוקס בפרצוף. "אופסי סליחה," אמרתי ועזרתי לו לקום, פרסי ניכנס לנהר והתחיל לארגן לעצמו טורנדו אבל הוצאתי את הסכינים שלי וזרקתי.
א

חד סט הצידה בגלל הטורנדו והאחר פגע לו ברגל, הוא צעק מכאב והטורנדו התפוגג, הוצאתי את הפרח זכוכית והורדתי את אחד האבקנים וזה התארך לכידון עם מוט זהב קריסי וחוד ארד שמימי.
הסתערתי, ובדיוק אז פרסי הוציא מרגלו את הסכין וצעק מכאב, הוא הוציא מכיסו עט וליפני שהספקתי להבין למה, הוא הוריד את המכסה וזה הפך לחרב מארד שמימי.
הוא הסתער והייתי צריכה לעשות סלטה באוויר רק כדי להתחמק ממנו, הוא הסתובב והסתער, הורדתי עוד אבקן והמוט התקבץ לחרב בארך בגודל של החרב של פרסי, הוא הצליף והצלחתי לחסום אותו. "זה המגרש הביתי שלי ילדה, את לא יכולה להביס אותי כאן." פרסי אמר, שיחרר את החרב שלו וניסה להצליף לרגליים שלי.

זה היה טעות גדולה, קפצתי ובעטתי לו בפרצוף, ולפני  שהוא יוכל להגיב קפצתי אחורה נחתתי על גל ואמרתי: "אני נעמי בקנדורף בת דודה של צ'ארלס בקנדורף, עברתי את כל העולם בחיפושי אחריו. אתה לא מהווה איום עלי!" לא ידעתי מאיפה כל זה בא אבל ניקו הסתכל עלי כאילו רואה אותי בבירור בפעם הראשונה.
זה ניראה כאילו פרסי מנסה לשלוט בגל שלי, אבל לשווא. "אתה לא יכול לשלוט בגל הזה פראסוס ג'קסון. זה הגל שלי!" צעקתי וקפצתי מהגל ונחתתי על הכתפיים של פרסי, משכתי בשיער שלו, הוצאתי מספריים מהכיס (אני לא יודעת למה יש לי מספריים בכיס) וגזרתי לו את השיער. "למה עשית את זה?" פרסי שאל "לא יודעת"  אמרתי (והאמת פשוט רציתי שהוא יהיה פחות חתיך.)
הוא תפס לי את הרגליים והשליך אותי מעליו, נפלתי על אבן חדה ושמעתי משהוא נשבר הייתי בטוחה שזה הצלעות שלי, הראיה שלי היתשטשה ושמעתי מישהוא קורה בשמי. אחרי קצת זמן  הראיה שלי היתבהרה וראיתי שמשהוא כחול נעלם מעלי. כולם היו סביבי וראיתי מישהוא מחזיק דגל בצבע כחול עם קלשון ירוק באמצע.
אוקיי הסתיים המשחק, חשבתי לעצמי, למה כולם נאספו סביבי? ורק אז הבנתי שמשהוא גדול גוהר מעלי. הסתכלתי וראיתי פגאסוס, ולא  סתם פגאסוס זה היה הפגאסוס שהצלחתי לפני שנה וחצי, קשת! "היי קשת," אמרתי, בטח כולם חושבים שאני משוגעת מדברת עם פגאסוס. "מה את עושה כאן?" נדמה שהיא מדברת איתי טלפאטית: 'עקבתי אחריך הגבירה.'
"למה?" שאלתי.
'רציתי לוודא שתהייה בסדר לבדך.' קשת אמרה במחשבות שלי. 'כשראיתי אותו-' היא סימנה בראשה לעבר פרסי '-ידעתי שאני חייבת לעזור, את נתת לי חיים עכשיו תורי לתת לך.'
"זה בסדר קשת, זה רק משחק." פניתי אל פרסי שנראה המום לגמרי. "שברת את הצלעות שלי! למה?"
"את מבינה מה הפגסוס אומר?" פרסי שאל מהוסס.
"מה? כן אני מבינה מה קשת אומרת, עכשיו תענה לי על השאלה!" תבעתי "לא התכוונתי ו-אממ..." הוא פנה אל כירון שנראה שראה רוח רפאים, פתאום הוא התקפל על שתי רגליו הקדמיות כקידה וכולם עשו כמותו, הסתובבתי וראיתי שגם קשת קוראת רגליים ביפני.
"מרעיד האדמה, מביא הסערה, אבי הסוסים , בריאות לנעמי בקנדורף בת פוסידון, אל הים." כירון אמר וכששמעתי את זה היתעלפתי.

אז מה אתם חושבים בינתיים?
ממש אשמח לעוד תגובות, זה עוזר עם המוטיבציה להמשיך.
לוב יו🖤💛🖤💛