פרק 19

14 3 0
                                    

נ.מ. פרסי

פניתי בחזרה לנעמי בדיוק בזמן למופע.

 "אני אקח לך הכל ילדה!" נעמי צעקה בקולה הרם והחזק של גאיה. נרתאתי, אף פעם לא חשבתי שאשמע את הקול הזה שוב.

 "אני אהרוג את כל קרוביך!" גאיה המשיכה.

 "תעזבי אותי בשקט!" נעמי צעקה, בקולה שלה.

 "תפסיקי להילחם ילדה! את יודעת שלא תוכלי להילחם לנצח! את יודעת שהכל באשמת פראסוס ג'קסון! את נילחמת באמת!" 

 "תצעי מהראש שלי!" 

 "תיכני ואני אטפל בכל הצרות שלך." הפעם גאיה אמרה את זה בקצת רכות.

 "את כל הצרות שלי!" נעמי צעקה בתשובה.

 "באמת?" גאיה שאלה ונעמי התחילה ליבכות, הייתי משותק, לא יכולתי לזוז. רגע, לא יכולתי לזוז?! הסתכלתי למטה וראיתי שאני טובע בבוץ תובעני. 

 "נעמי!" צעקתי "את יכולה לנצח!  עכשיו הייתי בבוץ עד למותניים. עוד קצת ולא אוכל ליישום (ה.כ. מיצטערת על איך שזה נישמע, אין לי עוד מילה אחרת שצצה לי בראש כרגע.) 

 "נעמי!" ניסיתי שוב "אל תיכנעי לגאיה! אל תיתני לגאיה את מה שהיא רוצה!" הבוץ הגיע עד לצוור שלי, "תלחמי למען המחנה! זה מה שהוא היה רוצה!" 

 וזה היה הדבר האחרון שאמרתי ליפני שהבוץ ניצח.

😄😄😄😄שלום. ובא-בי🙃🙃🙃

הבובה של גאיהWhere stories live. Discover now