כשחזרתי לדירתי הקטנה הריקה והמסודרת, כאוס התחולל בליבי שהלם בגופי בעוצמה.
הרגשתי מן תחושה משונה של חוסר אונים ועצבות, אוזניי התחרשו מהשתיקה הרמה בחללי, הרעש היחיד שנשמע הגיח מרטטו העדין של המקרר.
התיישבתי על הספה, משליכה את התיק לצדי, מצב רוחי נפל כמו אבן מצוק – ריסוק מהיר ועוצמתי.
שמעתי את הצליל הקצר והעדין שבקע ממכשיר הטלפון שהיה על ידי, שיידע אותי שקיבלתי הודעה נכנסת. הסתכלתי על הצג, וראיתי הודעה ממספרו של שון, שתוכנה היה כתובת מייל בלבד, בלי שום טקסט נוסף.
ליבי נחמץ, תחושה כבדה נפלה על כתפיי. זהו זה, אמרתי לעצמי במרירות, ונשמתי עמוקות כשהשלכתי את הטלפון לצדי. חזרה למציאות.
הודיתי בפני עצמי, שלמרות הבלבול ואי הסדר ששון הצליח להשרות על מוחי, אהבתי להיות בחברתו. שקלתי לרגע, אם היה זה בעקבות הפלירטוטים החוזרים והנשנים שלו עמי, ולאחר כמה רגעים פטרתי את המחשבה. הוא לא היה הגבר היחיד שפלירטט איתי – אם כי, הבוטה ביותר מביניהם – ואף אחד מהם לא עוררו את ענייני וסקרנותי כמו שון.
אולי היה זה מילותיו המתעתעות וסיפוריו המהתלים, חשבתי לעצמי תוך כדי שבהיתי בטלוויזיה. אולי האופן הזחוח ויהיר שבו נשא את גופו הארוך, או חיוכו הערמומיים והמסתוריים שמשכו אותי אליו כמהופנטת.
לאחר כמה רגעים, כשדמותו עולה בדמיוני, משכתי את עצמי בחזרה למציאות.
"מספיק." מלמלתי לעצמי בכעס באופן נחרץ, מתרוממת ממקומי ופונה לחדרי עם התיק והטלפון בידיי.
לא הייתי מוכנה יותר לחשוב עליו, העניין תם ונשלם. היה מיותר להעסיק את עצמי במחשבות על אדם שלא יוכל להועיל לי, או אני לו.
פשטתי את בגדיי מגופי, והחלקתי את כותונת הסאטן השחורה והרפויה על עורי החם. כששכבתי במיטה, בהיתי בהודעה של שון כשראשי קבור מתחת לשמיכה, כאילו אם אסתתר מספיק טוב תודעתי הקשוחה לא תשים לב שמחשבותיי עדיין עסוקות בו.
כיווצתי את אפי כשהתבוננתי בהודעתו הקרה.
כנראה התייאש. חשבתי, והעתקתי את כתובת המייל הכתובה על מנת לשלוח את הקובץ המתאים.
לאחר שראיתי את ההתראה קטנה שאישרה לי שהקובץ נשלח, שאלתו של שון צצה בראשי. את רוצה עבודה אחרת, או שאת צריכה דבר חדש? הקול החד שיצא בעיקר מאפו הדהד בראשי, האופן שבו הטה את ראשו וחייך את חיוכו המרתיע כמעט נחרט בזיכרוני.
התחלתי להטיל ספקות בעצמי בזמן שבהיתי בטלפון שהטיל אור על פניי. האם יכול להיות שהוא צודק? שאלתי את עצמי. עברתי את גיל העשרים, לא יכולתי לנסות לחקות תקופות ישנות בחיי, רק בגלל שתקוותי בנוגע למשרת החלומות שלי התנפצה, לא משנה כמה התקופות הללו היו טובות ומשמעותיות עבורי.
YOU ARE READING
31
Romantikאלינה הייתה בת 31, היא ידעה שזמנה קצוב, ואין לה זמן לשחק משחקים עם ילדים ערמומיים. שון חשב אחרת.
