"את רצינית?" הוא הסתכל עלי
"זאת את" הוא התקרב אלי וחיבק אותי
הייתי המומה, אבל נתתי לו לחבק אותי, התגעגעתי למישהו בצורה גברית שיעזור לי וינחם אותי או פשוט יחבק אותי כמוהו, בדיוק כמו שהוא עשה ועושה.
הפלאפון שהיה בידי החל לצלצל, זאת הייתה אמא שלי,
"אמא שלי מתקשרת" אחרתי והשתחררתי מהחיבוק
השיחה:
אני: "הלו אמא" התחלתי ללכת כשליאור לידי מחזיק לי את התיק
אמא: "ליטל מתי את חוזרת? כבר שתיים!"
אני: "לא ראיתי שהזמן עבר, אני פשוט קבלתי מכה וילד מהכיתה עזר לי" הסתכלתי עליו
אמא: "קבלת מכה? איך? להכין לרגל קרח?"
אני: "לא, לא צריך, זה פחות כואב עכשיו"
אמא: "טוב, אני הולכת להוציא את אחותך מהגן"
(יש לי עוד שתי אחיות, אחת בגיל 20 ואחת בגיל 5)
היינו במרחק 5 רחובות מהבית שלי, הוא ידע מה הדרך והייתה שתיקה ארוכה.
הגענו לפתח הלובי של הבית שלי
"תודה" הוא אמר ונתן לי את התיק
"תודה שנתת לי לחבק אותך" הוא אמר והלך
כתבתי את הקוד ונכנסתי ללובי עליתי במעלית והגעתי הביתה.
היא עדיין לא הגיעה, תמיד לוקח להן מלא זמן כי לפעמים אמא קונה ל-שי (השם של אחותי הקטנה) ממתק או משהו בדרך...
אחרי חמש דקות הן הגיעו ושי החזיקה צעצוע של קינדר ג'וי,
"שלום חמודונת" אמרתי ונתתי לה חיבוק לאחר נתתי גם לאמי חיבוק.
אחותי גם הגיעה, עכשיו
"היוש" היא אמרה ונעלה את הדלת, "ראיתי עכשיו את ליאור, כמה הוא גדל... עכשיו הוא בשכבה שלך לא?" היא פנתה אלי
"כן, הוא איתי בכיתה" הוצאתי את הקלמר ולקחתי את המחברת הציורים שלי וישבתי בספה.
"הוא הפך להיות ממש חתיך" היא אמרה וישבה לידי
"כן..." אמרתי והתחלתי לצייר ילד שמחבק ילדה.
~אחרי יום~
קמתי מוקדם והתארגנתי מהר אפילו אמרתי לשני שהיום אני הולכת יותר מוקדם והגעתי אחרי 20 דקות לבית ספר, היה לי חשק לראות את ליאור, הגעתי לכיתה אבל אף אחד עדיין לא הגיע. עמדתי קרוב לדלת כדי להפתיע אותו כי הוא תמיד מגיע ראשון, הסתכלתי בינתיים על הכיתה.
"בוקר טוב ליטל" עומר הגיע, הסתובבתי
"כל כך אוהבת אותו שאת שוכחת מהכל ואפילו ממני" הוא התקרב אלי, קירב אותי אליו ביד אחת ובשניה הרים את ראשי לכיוון ראשו והרכין אלי את ראשו השפתיים שלנו היום כל כך קרובות ואז השפתיים שלו קצת נגעו בשפתיים שלי, ממש רק התחכחות קטנה.
"תתרחק ממנה" ליאור הגיע והעיף את הידיים של עומר ממני,
עומר בעט בליאור אל מיחוץ לכיתה, החזיק בי והצמיד אותי אל הדלת כדי שליאור לא יכנס.
"אם תנסה לפתוח את הדלת זה יפגע בליטל, לא?" עומר אמר כשחיוך מתנשא על פיו,
הוא הרכין את ראשו אלי והתקרב אלי לאט לאט כדי להכאיב לליאור בצורה איטית, כנראה שהוא לא באמת אהב אותי
"תתרחק ממנה! תעוף! יא כלב משוגע! תתרחק ממנה שלא תעז לגעת בה!" הוא התחיל לצעוק ובעט בדלת, הרגשתי רעידות שמתחילות לגבור, הייתי המומה מכדי לדבר
"הוא כל כך אוהב אותך שזה מצחיק" עומר הקריב את ראשו כל כך קרוב עד ששמעתי והרגשתי את הנשימות שלו
"תשתוק!" ליאור צעק
עומר הצמיד יד אחת על המותן שלי
"אל תיגע בה" ליאור צעק
לא כל כך ידעתי מה לעשות אבל אחרי כמה שניות התפקסתי, נצמדתי אל עומר וההצמדה גרמה לזה שהתנשקנו,
(שלוש שניות לפני- אם אצמד אליו יהיה לליאור לפחות עוד מרחק ואז הוא יוכל לפתוח את הדלת)
"תעוף ממנה!" הפעם ליאור צרח, הוא בעט בדלת כל כך חזק שהיא נפלה, הוא רץ אל עומר (עדין הוא נישק אותי) והעיף אותו ממני, הוא התחיל להרביץ לו כאילו הוא היה בובה, אבל אז עומר נתן לו אגרוף בפרצוף וליאור נפל ועומר התחיל להרביץ לו, ליאור הסתובב והסתכל עלי, אני הייתי בהלם ובפחד ומלא דברים רצו לי בראש... עומר הפסיק להרביץ לו והלך אלי, הוא נתן לי סתירה מאוד כואבת, התחלתי לבכות, בגלל כל מה שקרה בגללי וגם בגלל הסתירה. ליאור הסתכל עלי בוכה וישר נתן לעומר הרבה אגרופים ובסוף הרים כיסא והתכוון לזרוק את זה על עומר אבל אז הסתכל עלי שוב והפיל את הכיסא,
"אתה לא שווא את זה" ליאור אמר והסתכל על עומר,
מרוב שוק נעצר לי הנשימה, (אני אסמתית) והתחלתי להיחנק (ככה הגוף שלי מגיב למצבי לחץ, פשוט מבטל כמה מערכות)
ליאור רץ אלי,
"את בסדר?" הוא אמר מבוהל
"את אסמתית? אני אביא לך את המשאף!" הוא אמר ורץ אל התיק והתחיל להוציא דברים מתוכו עד שמצא את המשאף בתא הקטן והביא לי אותו.
עומר היה מבוהל ופשוט יצא מהכיתה, כאילו הוא לא עשה כלום.
הסתכלתי עליו, חצי מהפנים שלי מדממות והוא דואג לי, היו לו פנים של בן אדם שעומד להתעלף, פנים של בן אדם שהולך לאבד הכל, אם יקרה לי משהו הוא יהרס, הוא התכוון אלי... ואני סתם הורסת אותו... סתם נותנת לו לדאוג לי...
נרגעתי והקצב נשימה הוחזר להרגלו.
"תודה" אמרתי באדישות והלכתי אל התיק, זרקתי לו את הנייר שהיה שם ויצאתי מהכיתה, רציתי להתרחק ממנו, אם הוא ישכח אותי אז פחות יכאב לו...
"סליחה" עומר עצר אותי במסדרון
הוצאתי את אחיזתו ממני.
פגשתי את שני במסדרון ואמרתי לה ללכת איתי לשירותים וכשהגענו פשוט בכיתי, בכיתי את מה שנשאר בפנים כשראיתי את הפנים החבולים שלו, בכיתי את מה שנשאר כשהוצאתי אותי מאחיזתו של עומר, בכיתי את הבכי של 'אני מצטערת, מאוד מצטערת'
"מה קרה?" שני שאלה בפנים דואגות
"אני רוצה לחזור הביתה" אמרתי ושנינו יצאנו והלכנו למזכירות והלכתי הביתה, שני הביאה לי את התיק ובהפסקה סיפרתי לה מה קרה והיא הייתה המומה.
~כשהתחילו הלימודים (כשליטל לא נמצאת)
עומר הסתובב והביט במושב של ליטל וליאור בהה במושב ולא למד ולא עשה כלום חוץ מלהסתכל עליו. חוץ מהדבר הזה.
