אהבה ישנה חדשה

פרק 5

❗️❗️היי חברים! חזרתי אחרי תקופה ארוכה! בעקבות המצב חשבתי שזה ישמח אתכם ואולי קצת יסיח את דעתכם מכל החרדה והכאב❤️.

אני לא מבין אתכם, אתם המצטיינים של האוניברסיטה הזאת.
למה אתם חייבים להרוס לעצמכם?״.
התלהבתי. הוא אמר שאני המצטיינת.. וגם עומר..
״אז, אם לא תתחילו להתנהג כמו בני אדם.. אצטרך להפריד בניכם. ובסופו של דבר להוציא את שניכ-״
עומר קטע אותו. ״אתה לא יכול להפריד אותי מאשתי״.

"ברור. אתה אהבת חיי . אלה מי אם לא אתה" . מלמלתי לעצמי והמנהל צחק. ברור. כי עם המזל שלי גם הכרישים בסוף האוקיינוס יכולים לשמוע אותי. אני לא מבינה למה הוא לא מפנים.. אני לא ..
"ובכן, אני חושב שהעונש הכי טוב זה לתת לכם לכתוב עבודה על למה כדאי לי להשאיר את שתיכם פה". חחחחח... "אין לי בעיה שתעיף אותו. פחות בלאגן . אני צודקת?". עומר חייך אליי. הילד הזה.. לא השתנה.
————-
"אריאל התגעגעתי אלייך כלכך, באלי לברוח ולטוס אלייך חזרה". אמרתי בשיחה וודיאו איתה. תכלס הרבה זמן לא ראינו אחת את השניה, והיא פחות יודעת... מה קורה כאן. ״אותו דבר לגבייך-!״. היא התלהבה עד שנשמעה דפיקה בדלת.
״חכי כאן,.. טוב זה לא שאת יכולה באמת לזוז..״. צחקתי לעצמי וקמתי לפתוח את הדלת. השליח של הפיצה! פתחתי ואפילו לא התסכלתי לו בעיניים.
באתי לקחת את המגש פיצה מידו אבל הוא תפס את זה חזק יותר ועצר אותי. הרמתי את מבטי אליו ..
״בלי טיפ..? בלי כלום?? ככה לוקחת ? אפילו לא מרימה את מבטך לחתיך שכאן?״. עומר כמובן.
אוי פאק!! אריאל!. ״חתיך אתה ממש לא! אבל
נורא מעצבן! ביי!״. טרקתי את הדלת כשהוא עדיין עומד שם בחוץ ורצתי לטלפון. ״בר? את בטוחה שאת בבית..? מוזר לי , חשבתי ששמעתי את..-״ קטעתי אותה. ״עופר! כן.. הוא בא לבקש חלב.. בית מולי!״.
הצלה יפה.. אני מקווה. ״עופר? מממ. נשמע חמוד . אתם בקשר טוב?״. או פאק , מתחילה עם השאלות..
״לא.. אני מתכוונת! כן?!.. פאק ..״.
״תרגעי, הכל טוב הבנתי״. היא צחקה.
דיברנו וצחקנו והיא אפילו הזכירה את עומר בכמה שאלות. שאלה אם אנחנו בקשר או משהו כי גם הוא עבר למדינה אחרת. התשובה שלי הייתה לא כמובן. זה מה שחסר לי , שאריאל תדע שאח שלה נכנס לי לבית והצמיד אותי לקיר כשהייתי עם מגבת.
בטח.
—————————
אני מתעוררת לשיחה טלפון, בעצם 5 שיחות טלפון. כל אחת ממכשיר אחר שנמצא בבית. אני מסתכלת על המספר והוא מרגיש לי מזוהה, אבל בכל זאת לא הצלחתי לזהות. בסופו של דבר החלטתי לענות.
״הלו?״. עבר כמה שניות עד שהבן אדם בצד השני של הטלפון החליט לדבר. שמעתי כל גברי ואיך שהוא התחיל לדבר כמובן שזהיתי. ע ו מ ר.
כבר האצבע שלי הייתה 1.1 שניות מלנתק בפרצוף שלו אבל- ״היי תראי אני יודע שאת רוצה ועומדת לנתק. אבל אני יוצא משם עם תואר מתוקה, אז או שאני עולה, או שאני יורד. תהני!״. לא עבר אפילו שניה והוא ניתק. לא נתן לי אפילו להחזיר תשובה לגבי כל הנזיפה הזאת. לא ממש. אפילו בכלל לא.
לא רציתי שהוא יעלה לדירה שלי. אני לא מעוניינת ולא ארצה. רצתי לצחצח שיניים שפועל אני צריכה לקחת הכל בשאנטי. זה היום החופשי שלי ואני צריכה לבזבז אותו להתרוצץ עם עומר.
אושר. תוך חמש דקות הייתי בתוך לבוש שהוא לא פיגמה. עם אפס אנרגיות ובקבוק מים פתחתי את הדלת הדירה. ומעניין מי היה שם. הוא.
״אובססיבי״. סיננתי מפי והתקדמתי לכיוון המעלית.
אחרי שירדנו למטה נעצתי בו מבט. ״אז לאן אנחנו הולכים?״. עם ה׳ילד׳ הזה אי אפשר לדעת.
״הפתעה״. אוי לא.
״טוב, לפני כל השמחה ׳וההפתעה׳ שתביא לי. בוא נלך לבית קפה הקרוב״. זמן איייייס קפה.
הוא פתח בשבילי את דלת הרכב ובאותו רגע צעדתי אחורה. ״אני אוותר״. מלמלתי.
״קדימה את מבזבזת את זמני״. הוא אמר חסר סבלנות. בודק מה השעה בשעון שעל ידו.
״תסלח לי?, אתה נורא חצוף ! ואם אתה לא רוצה שאני אבעט במכונית שלך ואחזור לישון בבית שלי כדאי לך לשתוק. טיפש״.
הוא נאנח ואז נעץ בי את מבטו כשראה שעברתי לשבת בכיסא של הנהג.
״מה את עושה?״. הוא שאל והייתי יכולה לשמוע את הכעס מצטבר בתוך המילים.
״נוהגת?״. טפחתי על המושב לידי, הזמנתי אותו להכנס. חושב אני לא יודעת דבר או שניים.
״קדימה תמהר״.
————————
הנסיעה עברה חלקה. בלי התחקמויות או משפטים מטופשים מעומר.
אכלנו ושתינו בבית קפה, ואז הוא החליף אותי. הוא נהג וגרם לי לשים כיסוי עיניים. כשהגענו הורדתי אותו בלי לבקש אישור או ווטאבר כי אני ממש לא שואלת את מר עומר. הוא לקח אותי לים?
זה היה מקום ממש מיוחד.. לא היו הרבה אנשים.. אפשר היה לראות את המים הכחולים והיפים מהחניה.. והחול החם והנקי.. הוא פרס שמיכה ושנינו ישבנו, הוציא את המחברת שלו והסתכל עליי בחיוך.
״נכון זה היה מצחיק אם היינו נשארים ביחד?״. הוא שאל. זה קצת צבט לי את הלב כי בינינו.. אני מרגישה שאני זאת שאהבה יותר בקשר הזה. אפילו עשיתי עליו קעקוע, סלחתי לו על הכל. ההייתי מטורפת עליו.